בשיתוף המכללה האקדמית אחוה
הטיול בפרדסי ארץ ישראל, בין ענפי הפרות הכתומים-צהובים שריחם מתערבב בריח האדמה הרטובה, הוא חווית ילדות משותפת לרוב בוגרי החינוך העברי הממלכתי הישראלי. חוויה זו מגלמת וממחישה את כוחו של בית הספר לחנך לידיעת המקום וליצור מאגר קולקטיבי של זיכרונות המתבסס על מגע כף הרגל, על מראה עיניים ועל ריחות טיפוסיים באמצעות מפגש עם המרחב והנוף, ובאמצעות מגוון של טקסטים שרוכזו בספרי הלימוד.
מערכת החינוך הממלכתית ביקשה לעצב את האומה הישראלית החדשה, להשתית אותה על מאגר של חוויות ואסוציאציות דומות ולהנחיל לילדיה זיכרון לאומי ותמונת עתיד משותפת. ניסיונות עיצוב אלו נעשו בכלים חינוכיים שונים הכוללים ספרי לימוד בחשבון, בעברית ובהיסטוריה, טקסי זיכרון שנתיים, שיעורי חקלאות שהניבו זר צנוניות לשבת ועוד.
ספר זה מתאר את הניסיונות לכתוב את תעודת הזהות המשותפת לילדי הדור הראשון למדינה, שבגרו כאן בשנות החמישים והשישים. חיבורו היה מסע ארוך שכלל ספרי לימוד, שנכתבו בכתיב חסר ואוירו באיורים בשחור ולבן, עלונים של תלמידי בתי הספר בערים, בעיירות פיתוח ובמושבי עולים, זיכרונות מורים ומסמכים של משרד החינוך, ומסמכי ארכיון שונים.