זהו סיפורה של ילדה הונגרייה בתקופת מלחמת העולם השנייה שהתגוררה באחד הבתים המוגנים בגטו בודפשט. משפחתה הקטנה התפרקה והיא נותרה רק עם אמה. לא פעם עמדה בסכנת חיים,אבל ניצלה. לאחר המלחמה הצטרפה שושנה לתנועת נוער ובמסגרתה עלתה לארץ בעוד אמה נשארת מאחור. כאן היתה בין מייסדי קיבוץ יד חנה, והקימה משפחה. ב1952 - הגיעה סוף סוף אמה לארץ והבת והאם שבו והתאחדו. זיכרונותיה של שושנה לדרר כתובים בכאב, אבל בנעימה של הומור ושמחת חיים.