“יוסף אוֹפָּטוֹשׁוּ הוא כינויו הספרותי של יוסף מאיר אופטובסקי (1886-1954), סופר ועיתונאי יידיש, מוצג כמגדולי סופרי היידיש של המחצית הראשונה של המאה העשרים.
הושפע ממיכה יוסף ברדיצ'בסקי ומסופרי הריאליזם הרוסי והסקנדינבי בתקופתו. כתב על ציבור יהודי פולני שלא תואר עד אז בספרות: אנשי שוליים ואנשי סמטאות, יהודים חזקים שלא חששו להשתמש בכוחם. מאמצע שנות העשרים החל לכתוב גם על המהגרים היהודים לארה"ב. בתקופת חייו האחרונה חזר אופטושו לכתיבת רומנים היסטוריים מההיסטוריה של עם ישראל.

ספרון זה כולל 10 סיפורים קצרים, כולם מתרחשים אי שם בעבר הרחוק.

נכדו של בן-סירא- אלעזר בן ישוע הוא חזן בבית הכנסת באלכסנדריה, מצרים. הוא עוסק שנים רבות בתרגום ליוונית של ספרו של סבו "משלי בן סירא". הוא רבה של כת הפרושים באלכסנדריה. אנטיגינוס הוא הוא עובד בכיר בסיפריה אשר מממנת את התרגום, הוא מבקש מאלעזר לשנות דברים מהמקור בתרגום כדי שהוא יתאים יותר לאוכלוסיה היוונית. האם אלעזר יחטא למקור של סבו? האם יפגע בכבוד משפחתו לטובת בצע כסף?

סאבינה פופיאה- טרגדיה- סבינה אשתו של הקיסר נירון גוססת ובקשתה האחרונה מהקיסר היא כי לא ישרפו אותה לאחר מותה כמנהג הרומאים אלה יקברו אותה כמנהג היהודים. נשמעים דברים בעד (ע"י יהודים) ודברים נגד ע"י רומאים.

אליהו בחור- למעשה הסיפור מורכב משלושה סיפורים קצרים שלא קשורים ישירות האחד לשני ויחד מהווים את הסיפור הארוך בספר. אליהו בחור הוא סופר סתם, הוא עוסק בעיקר בתרגום ספרי תורה ופרשנות מעברית לשפות אחרות. בכל אחד מהסיפורים הקצרים כאן מישהו אחר מבקש מאליהו בכור לתרגם בצורה כזו שהוא יצטרך "להחליק פינות" ולחטוא למקור. האם אליהו יסכים לבגוד במסורת ולתרגם בצורה שגויה במתכוון כדי לספק את אלו המממנים אותו?

הספר תורגם ע"י מנשה לוין ב-1945, התרגום ישן והקריאה בו לא מהנה, מאמין שבתירגום חדש הספר היה זוכה ליותר כוכבים. הסיפורים עצמם מעניינים.
אפשר לוותר ולנסות אולי ספר אחר של אופאטושו אם כי אף אחד מספריו לא זכה לתרגום בן זמננו והוא למעשה נשכח לחלוטין. אתן לו עוד הזדמנות.”