בשנות השבעים של המאה העשרים, כמאה וחמישים שנים אחרי פלישתו הכושלת של נפוליון לרוסיה, נכנעה ברית - המועצות ללא תנאי לפפסי קולה - בשלוק אחד. גיבור הספר, ואווילן טטארסקי, נולד לדור הזה, דור ה - P שזכה גם לכינוי "דור מוצצי החרא". כשהיה בן עשרים ואחת גילה את השירה והחליט להקדיש לה את חייו. אולם עם מות המשטר הסובייטי איבדה השירה ממשמעותה וממעמדה, וגם את המענקים הממשלתיים שאיפשרו את קיומה. טטארסקי, שמעולם לא היה איש עקרונות גדול, הפסיק לחבר שירים ונעשה קופירייטר. עיסוקו הסתכם כעת בהתאמת קונספטים פרסומיים של המערב למנטליות של הצרכן הרוסי. הוא נוכח לדעת שהתעמולה נצחית - רק המילים משתנות. חייו הפכו למסע סהרורי במוסקבה של אחרי נפילת הקומוניזם, עיר הזויה, קיצונית, מסוממת, אלימה ומאפיונרית, שאיפות מערביות חולפות, תרבויות עתיקות וגיבורי התרבות הרוסית לדורותיה משמשים בה בערבוביה. ויקטור פלווין (נולד במוסקבה ב- 1962), נציגה הבולט של הספרות הרוסית העכשווית, מיטיב לתאר את הכאוס ואובדן הדרך שהשתררו ברוסיה לאחר נפילת ברית - המועצות ועם השתלטות הקפיטליזם המערבי על כל תחומי החיים. בכתיבה ביקורתית נוקבת ואבסורדית הוא מצייר את דיוקנה של רוסיה, שסמים ואלכוהול, אלימות וחוסר ערך לחיי אדם הם הדלק המניע אותה.
דור ה - P הוא ספרו השני של פלווין הרואה אור בהוצאת בבל. קדם לו "אומון רע".