“אַלְגִּ'יר
רוני סומק

אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים
וְקוֹרְאִים לִי "אַבּוּ אַלְגִּ'יר".
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיְתָה פּוֹקַחַת עֵינֵי שׁוֹקוֹלָד
הָיִיתִי אוֹמֵר: "הִנֵּה אַפְרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת",
וְהִיא הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת הַבְּלוֹנְד בְּרֹאשׁ אֲחוֹתָהּ
וּבְטוּחָה שֶׁגִּלְּתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַזָּהָב.
הַגַּרְגְּרִים עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ אַרְגַּז הַחוֹל שֶׁלָּהּ,
וּבִטְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁל הַצָּרְפָתִים שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם
הָיְתָה מַחְבִּיאָה אֶת הַתְּמָרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים.
"אַלְגִּ'יר", הָיִיתִי מְהַדֵּק יָדַיִם עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא לָהּ:
"אַלְגִּ'יר, בּוֹאִי הַבַּיְתָה, וְתִרְאִי אֵיךְ אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת קִיר הַמִּזְרָח
בְּמִבְרֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ".

נואל פאורליר היה צעיר צרפתי, צייר, צנחן בהכשרתו הצבאית, שגוייס למילואים ב 1956. הוא בחר שלא לסרב לשירות למרות שהתנגד לכיבוש הצרפתי באלג'יר, לשם נשלח. מספר חודשים לאחר שהגיע לשם, תוך שעשה את שהוטל עליו והבין את יחסי הכוחות ואת האופן בו מתנהלת המלחמה, בחר לערוק מן הצבא והצטרף לאנשי ה FLN, חזית השחרור האלג'יראית. הוא אינו סופר. הספר הזה הוא תיאור שלו את קורותיו ואין בו לא יומרות ולא מיליטנטיות. הוא מעניין מפני שהבחירות שלו מעניינות, מפני שהמציאות שהוא מתאר מרתקת ומשום שזווית ההסתכלות שלו עליה יכולה לעורר כבוד.

הצרפתים פלשו לאלג'יר כבר ב 1830 והשלימו את כיבושה בתחילת המאה העשרים. תחת משטר שיש בו שווים ושווים יותר היגרו צרפתים ואירופאים אחרים לארץ הזאת והתיישבו בה, מן הסתם רבים מהם על חשבון מי שהחזיק באדמות האלה לפניהם. רק ב 1954 החלה מלחמת השחרור של האלג'יראים, קצת אחרי ההפסד הצרפתי בהודו סין, בעת שהיו שם 9 מיליון אלג'יראים וכמליון מתיישבים זרים. ה FLN, חזית השחרור, נלחמה מלחמת גרילה ופגעה בצבא הצרפתי, במתיישבים הזרים, בתשתיות וגם בבתי קפה בצרפת, שם הניחו פצצות וביצעו התנקשויות. הצבא הצרפתי הסלים במקביל את תגובותיו והן כללו הרג של מנהיגי ה FLN , עינויים קשים ופגיעה בכל מי שנחשד בשיתוף פעולה עם חזית השחרור. בצרפת היתה דעת הקהל מחולקת בין אלה שתמכו בעצמאות מלאה לאלג'יר לבין אלה שראו בה חלק בלתי נפרד מצרפת. לאחר שמונה שנות מלחמה, ב 1962, היא הסתיימה בהסכם שכלל את עצמאותה של אלג'יר.

כפי שנכתב על הכריכה האחורית, הספר נכתב סמוך להתרחשויות, פורסם בצרפת עוד בזמן המלחמה, ב 1960, הוחרם, ורק בשנת 2000 פורסם מחדש. זה מסמך אישי שמביא לידי ביטוי אינדיבידואליזם וצורך לקבל הכרעות אישיות, כמו גם את היכולת לקלף את הסמלים ולראות באופן בהיר, לא פעם נאיבי, את הטוב והרע שיש מסביב.

מה שכן, כדאי לקרוא קצת על הרקע ההיסטורי, כיוון שהוא לא נכלל בספר והוא משמעותי להבנת ההתרחשויות.”