ספרות ההשכלה העברית נכתבה על ידי גברים ונמענה לקהל קוראים גברי; אם קראו בה נשים, הן חדרו בכך ל'מועדון גברי'. 'גבריותה' של ספרות זו משמשת מצע להבנת תיאורי האישה בה במחקר המוגש כאן, המתבסס על תובנות המחקר הפמיניסטי בספרות.

מתוך נקודת מבט זאת עולות שאלות שלא נשאלו עד עתה: כיצד השפיעה גבריותם של חוגי המשכילים על התיאור שתיארו את הנשים?
האם תיאורי הנשים בספרות ההשכלה משקפים נאמנה את המציאות החוץ-ספרותית או מעוותים אותה?
האם נוצרה מסורת ספרותית של תיאורי נשים?
האם קריאתה של אישה בספרות ההשכלה שונה מקריאתו של גבר?

השאלות החדשות מחייבות עיון מחודש בספרות ההשכלה, והיצירות הידועות מתגלות באור חדש ושונה. מתוך קריאה זאת מתגלה הדו-ערכיות של תיאורי האישה – האחת אהובה והאחת שנואה: בקוטב האחד מופיעות דמויות נשיות נלעגות, שכלפיהן שולח המשכיל את חצי ביקורתו השנונים, ובקוטב האחר דמויות נשיות נערצות ומושלמות, המתוארות כדמויות חלום רומנסיות. שני הטיפוסים הנשיים מגלמים את תגובתו של המשכיל הגבר על המציאות החברתית והתרבותית שבה הוא מצוי, אם בדרך של ביקורת אירונית ואם בדרך של הצבת ניגוד אידאלי מרומם.

בספר זה מוצגת תמונה כוללת של המגמות העיקריות בדרכי עיצוב דמות האישה בספרות ההשכלה בכל אחת מסוגותיה הספרותיות תוך ניתוח מדגים מפורט של יצירות ספציפיות.

שם הספר
מליצת ישרון: לשלמה לויזון
צבועים וישרים, אלילות וליליות
מחלום למציאות: ארץ ישראל בספרות ההשכלה
להיות אשה יהודייה קובץ שלישי