"ג'ו גולד היה איש קטן ומוזר וחסר פרוטה ומובטל חסר תקנה, שבא אל העיר בשנת 1916 והתחמק והתפתל והחזיק מעמד בכל כוחו למעלה משלושים וחמש שנה [...] 'בעיר הולדתי,' כתב פעם, 'לא הרגשתי בבית מעולם. בלטתי בשטח. אפילו בבית שלי לא הרגשתי בבית מעולם. בניו - יורק, בייחוד בגריניץ' וילג', בין כל התימהונים והלא - יוצלחים והדפוקים ומי שהיו ומי שיכלו להיות ומי שאולי יהיו ומי שלא יהיו לעולם ואלוהים - יודע - מי - עוד, שם הרגשתי תמיד כמו בבית.'". הספר הזה, הנקרא כספר מתח, מביא שתי כתבות - דיוקן שראו אור ב"ניו - יורקר", האחת ב1942 - והשנייה ב1964 - , שהן "שתי זוויות - ראייה על אותו אדם עצמו, נשמה תועה ששמה ג'ו גרלד". בכתיבה מרגשת ומרתקת, המתארת בצבעים חיים ובהומור את עולם הווילג' של ימיו, משרטט ג'וזף מיטשל מערכת יחסים יוצאת - דופן בינו ובין דמות ססגונית ונוגעת ללב של בוהמיין אקסצנטרי חסר בית, בן למשפחה מכובדת מראשוני ניו - אינגלנד ובוגר "הרווארד", הכותב, לדבריו, את ה ס פ ר הארוך ביותר שבכל הזמנים, ה"היסטוריה" שבעל - פה", הכולל שיחות ששוחח או צותת להן במסבאות ובקפטריות ובמסיבות של הווילג'. בגלוי ובמובלע עולים מן הספר גם קווים לדמותו של העיתונאי המספר ג'וזף מיטשל - שהנציח בסיפוריו דמויות שעוררו את סקרנותו וכבשו את לבו בכוח ההישרדות והחיות שלהן - המצטלבים ביותר מצומת אחד עם קווים באישיותו של ג'ו גולד, שאת סודו ביקש לפענח. "כתבותיו [של מיטשל] כתובות כמו שדומה שג'ויס היה כותב לו עסק בכתיבה לא - בדיונית." "ניוזוויק" "מה שאנשים אומרים הוא היסטוריה - וג'ו גולד צדק בכך - והיסטוריה, כאשר היא נכתבת בידי מיטשל, היא ספרות." "הניו - קריטריון"