גיבור הרומן הוא פרופסור מבריק בעל שם ומעמד, אלא שהוא מרושע ותאב יוקרה. עולם הרוח אינו מספק אותו, ומפעם לפעם הוא נמלט אל דמיונותיו ויוצר לעצמו מצבי שליטה וכוח, מצד אחד, הוא ניחן בחוש הומור ובאירוניה עצמית ואפילו בחן שובבי, הוא גם מודע לגבול שבין הטראגי והקומי בסיטואציות השונות שאליהן הוא נקלע, אך מצד שני, הוא לא מצליח למנוע את התדרדרותו. תורותיו בעניין היהדות מתגלגלות, במקביל למצבו האישי, יותר ויותר לעבר חזונות הכוח. הוא מסתבך בפרשיות קטנות ובמעידות, חלקן לכאורה משעשעות, הוא מחפש להן הצדקות עקרוניות, אבל הוא חומק מפני התקשרויות חדשות, אפילו כשהוא מתאהב מחדש. וכשהוא מתנתק, הוא לא יודע אם התפכח או רק תירץ את מחדלו. לקראת סופו של הסיפור הוא מוצא את עצמו עומד ומרצה בפני קהל מזדמן ברחוב, והוא הולך ומתחבר מרצון, עד כדי הזדהות מוחלטת, עם חותנו הקשיש, הסנילי למחצה, אף על פי שהוא מודע גם לצד המשעשע שבסיטואציה זו, המחבר מצהיר בזה, כי בכל שנותיו במוסדות האקדמאים השונים, לא נזדמן לו להכיר פרופסור כזה, והדמות אינה אלא פרי דמיונותיו המרושעים שלו... שמאי גלנדר פרסם רומאנים, קבצי סיפורים וספרים לילדים, (בהם "המסע הלבן", "המסיבה", "יום אחד של חופשה מוקדמת", "כולם ביחד וכל אחד לחוד") אך בשנים האחרונות התמסר בעיקר למקצועו האקדמאי בחקר המקרא, ובו פרסם ספרים ומאמרים בארץ ומחוצה לה.
