משפחת נדאף התימנית נעקרת משורשיה, מגיעה לירושלים של שנות החמישים ונגררת לכרוניקה אכזרית של התאזרחות בחברה הישראלית המתהווה. חלמתי יונים הוא רומן מרתק של משפחה הנוגעת בשיגעון, ועל אדם המשחק מחבואים על זיכרונותיו, מצפונו וצו לבו. שוקר נדאף משתלט על בית ערבי נטוש. הוא משכן בו את אשתו ושבעת ילדיו, ממלא את חדריו בחפצים מרהיבים שהוא בוזז מבתים סמוכים, וממנה עצמו לאחראי על האכלוס בשאר חלקי השכונה. שוקר נדאף ממציא את עצמו מחדש בירושלים. מעתה - הוא בעל הבית. לא עוד האיש המושמץ מהעיר התימנית דיואן, שמכריו בזים לו. לא עוד מי שמעשים עקמומיים שעשה בעבר מכתיבים את עתידו. מעכשיו - הוא משגיח הרחובות, הוא הקובע מה יהיה וכיצד. החיים מבטיחים הבטחות. אלא שבחצר הבית יש קבר. שוקר אינו יודע למי הוא שייך. הוא חושש מסגולותיו המזיקות. כלפי חוץ הוא מבטל במחי יד את נבואת הפורענות של בנו, אבל לבו חרד: היכולה אבן קרה ודוממת להקרין חורבן על משפחה שלימה? יוסף צוריאל, יליד צנעא שבתימן, עלה לישראל בשנת 1949. עסק בעיתונאות במשך שלושים שנה. לספרו חלמתי יונים קדמו ספריו כלולות (1992) וקרעים (1995).