“הספר כולל שנים-עשר סיפורים של אלינור פרג'ן, בתרגומה של דליה רביקוביץ', שאינם אחידים ברמתם.
ביניהם ישנם שלושה סיפורים בולטים:

1) "דג הזהב" מספר על דג זהב שמתאהב בדגת כסף, ומסתקרן מאוד מסיפורי האניה אודות העולם:

"אז המשיכה האניה לספר על ארצות השוכנות מעבר לאופק, על אנשים, נשים וילדים, על פרחים ועצים, וציפרים אשר עיניים להן בזנבן, וצבען ירוק כחול וזהוב, על פילים שחורים ולבנים, ומקדשים שפעמונים תלויים בכיפותיהם. דג הזהב בכה מרוב כיסופים."

בסופו של דבר נפטון מציע לדג הסובל דרך לפגוש את אהובתו - להלכד ברשת הדייגים!!! אם חלפה בראשיכם המחשבה שייתכן שנפטון נתן את העיצה הזו לאחר שהפריז בשתיה אצל בכחוס, תצטרכו לבדוק את המשך הסיפור בעצמכם.

2) "הכלבלב הצחור" מספר על בנו של חוטב עצים, שבשל מות אביו נאלץ לצאת לדרך בעקבות גורלו. מדובר על נער למופת, שכמוהו ניתן למצוא רק באגדות - חרוץ, אמיץ וטוב לב, אשר עוזר לכל בעל חיים במצוקה ואף לנסיכה. מובן שהוא יבוא על שכרו, כמקובל באגדות.

3) "ארץ יערות המערב" - סיפור על מלך ילדותי, על משרתת חצופה, ועל נסיונותיו של המלך למצוא לו אשה בארצות השוכנות מצפון, מדרום או ממזרח, אך רק לא ממערב לממלכתו. מאז ילדותו הזהירו אותו ואת שאר תושבי הממלכה מפני הסכנות האורבות להם במערב, למרות שאף אחד לא ידע להסביר מהן אותן הסכנות.

המלך כתב שיר עבור הנסיכה המיועדת להיות מלכתו, ולאחר שכעס על דבר שטות הוא זרק אותו לפח האשפה. כאשר ביקר אצל נסיכת הצפון הוא ניסה להזכר בשיר שכתב ויצא לו משהו קצת שונה :-) :

"אַתְּ צְחוֹרָהּ מִפְּתוֹתֵי הַשֶּׁלֶג
וְקָרָה מִגְּבִישֵׁי הַקֶּרַח,
אֶת פָּנַיִךְ לִרְאוֹת לֹא יָכֹלְתִּי
וְאוּלַי אַתְּ בִּכְלָל מְכֹעֶרֶת
אִשָּׁה עֲשׂוּיָה כְּמוֹ שֶׁלֶג
אֵינֶנָּה כַּלָּה כִּלְבָבִי,
אֶת יָדֵךְ לְבַקֵּשׁ הַיּוֹם בָּאתִי
וְאוֹדֶה לָךְ אִם תְּסָרְבִי."

שיחה בין המלך למשרתת, סלינה, לאחר שהסתבר שהיא הוציאה את השיר מהפח ושמרה אותו אצלה:

"המלך הצעיר רקע ברגלו ברוב חרון.
- וכל העת הזאת החזקת אותו אצלך! - קרא.
- למה לא? בין כה וכה השלכת אותו.
...
- ומדוע שמרת אותו?
- זה ענייני הפרטי, ויפה אתה נוהג ביצירותיך -
אמרה סלינה בגערה - אדם שאינו יודע לכבד את מלאכתו
אינו ראוי לעשות שום מלאכה."

הסיפורים כתובים היטב בשפה נאה, עם הומור ואף ניתן למצוא בהם ביקורת על "חכמתם" של שליטים, על דיעות קדומות ואף קורטוב פמיניזם.
הנטיה של דליה רביקוביץ' לתרגם שמות לועזיים לעברית, שנתקלתי בה גם בתרגומה לסיפור "מרי פופינס", איננה מוצלחת ויוצרת עילגות מסויימת בסיפורים.

ועוד קטע לסיום מדברי המחברת:
"בילדותי היה בביתנו חדר אחד שנקרא 'חדר־הספרים הקטן'...ומבין כל חדרי ביתנו היה חדר־הספרים הקטן מלא וגדוש ספרים כמו גן פרא המצמיח פרחים וחרולים."


הספר מתאים להורים לילדים קטנים, המעוניינים להקריא לילדיהם סיפורים עם טוויסט מעניין וערך מוסף, המאפשר דיון בין ההורים לילדיהם.”