איך יכול המערב להציג בצורות האמנות שלו את פשיטת הרגל של התבונה, תבונתו שלו עצמו? אושוויץ, תופעה לא רציונלית שאין להכילה על ידי שום שיטה או מודל מובנה, מעמידה בסימן שאלה את תמונת העולם המערבית ואת דיוקן האדם בתרבות המערב, וממילא גם את הספרות המשקפת אותה. הכתיבה על השואה מעלה בחריפות מיוחדת את בעיית היחסים בין ההיסטוריה ובין הבדיון. מחקר קפדני זה בודק את עיצוב השואה ביצירות של סופרים שלו חזו אותה מבשרם. רומן גארי, סול בלו, היינריך בל, ויליאם סטיירון ודוד גרוסמן, נבחרו לייצג את הספרות הזאת על שום ריחוקם הגאוגרפי וההיסטורי, ההבדלים הרגשיים ביחסם לאירועים עצמם, והשוני בסוגות הספרותיות. באמצעות ניתוח חד מנקודת מבט ספרותית מובהקת, מראה המחברת שבכתיבה זו השיפוט האסתטי אינו יכול להימנע מלהידרש לשאלות אתיות. "לאחר המחקר הזה אי אפשר לקרוא עוד את הספרות המודרנית כמקודם. לפי דעתי, יש בו משום מפתח לקריאה חדשה של הרומן המערבי של סוף המאה העשרים" (קלוד ויז'ה, 1986). הפרופ' שרלוט ורדי היא מרצה לשפה וספרות צרפתית וספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה.