"בצרפת סועדים, בשאר העולם אוכלים", אמר מונטסקייה. אפילו בזמו המהפכה הצרפתית, כשראשים נערפו בכיכר העיר ונערמו בתוך סלים, שמרו הצופים על סדר עדיפויות ברור: הפסקת הצהריים נועדה לארוחה. מורט רוזנבלום, עיתונאי אמריקאי, התיידד במהלך עבודתו עם צלם עיתונות צרפתי, שנעשה מורה הדרך שלו בצרפת הנהנתית, החושנית, המשפחתית והמסורתית. רוזנבלום התאהב בצרפת, חי בפאריז על סירה בנהר, ובמשך הזמן קנה בפרובאנס כרם זיתים, ומייצר בו שמן זית. כעיתונאי שנון וקל כתיבה, כותב רוזנבלום על הרגליהם והליכותיהם של הצרפתים, על ייצור היין והקלבדוס, גידול צדפות, פיטום אווזים וציד, המסעדות והשפים במרכז ובפריפריה, המו"ל של מדריך מישלן ושיטת הכוכבים, הווי כפרי ומאבקי מיעוטים, והתנועה העממית נגד הפלישה הממוסחרת והעקשנית של תרבות הצריכה האמריקנית. "ספר שהוא חגיגה, ועם זאת מעמיק לראות את מורכבותם של הצרפתים - דאגנים, כפייתיים במה שנוגע לאוכל, לרגע עריצים ובמשנהו חביבים בנוסח השוטר הטוב והשוטר הרע, לא רק כלפי זרים אלא גם איש כלפי רעהו. רוזנבלום הוא תופעה נדירה, כמי שחי 24 שנים בצרפת ומכיר את דקויות הלשון. עם שפע משתתפים, כמות נדיבה של אוכל והרבה שיחות - זהו אכן משתה צרפתי אמיתי." (פול ת'רו). "מורט רוזנבלום מיישם את שלושים שנות נסיונו ככתב צבאי לתיאור מאבקה של צרפת להישאר המובילה העולם במה שנוגע לאוכל משובח. התוצאה היא סיור מרנין במחוזות הלב, הנפש, האגדה - והבטן - של ארץ ה'בתיאבון', מאה שנה אחרי אסקופייה" (מולי או'ניל, ניו - יורק טיימס מגזין)