יעקב פיכמן (1881 - 1958) הוא מגדולי המשוררים העבריים במאה העשרים. פיכמן המשורר נחשב מבחינה חברתית לתלמידו של ביאליק בשירה, אך למעשה הוא ממשיכו של טשרניחובסקי ובן ברית נאמן לאסתר ראב בגיבוש נוסח ארצישראלי, גבישי וקונקרטי - מודרניזם עברי מקורי שהקדים את הנוסח המודרניסטי הסימבולי שבין שלונסקי ואלתרמן. בתקופה שבה הספרות העברית נאבקה על הגדרתה וגבולותיה בצל ההתעוררות הלאומית, העמיד פיכמן שירה בעלת טון אישי מובהק, לירי, וגבישי, אשר הביקורת העברית בתקופת התחייה התקשתה לעכל. המתיחות הקיימת בשירת הנוף של פיכמן בין המתבונן - הכותב לנוף - המתואר, לא זכתה להתייחסות הראויה לה בביקורת בת הזמן. המבחר הנוכחי נועד להחזיר את שירת פיכמן אל נוף השירה העברית לאחר עשרות שנים של שכחה והיעדרות ממדפי השירה בחנויות הספרים. המבחר אינו מתיימר למצות או לסכם את מפעלו השירי הרחב של פיכמן, אלא שואף להטעים את הקורא/ת בשירה בעלת אופי שונה מזו הנכתבת בארץ מזה כארבעים שנה.
