“Pudd'nhead Wilson -"וילסון ראש כרוב"- רומן שפורסם בשנת 1894. "זירת העלילה היא העיירה דוסנ'ס לנדינג, בצד המסיסיפי שבו שוכנת מדינת מיזורי, מהלך חצי יום בספינת קיטור, דרומית לסנייט לואיס". (ע"מ 10).
"פרסי דריסקול היה איש אמיד, עם חוש מפותח לעסקי הספסרות, ועושרו הלך וגדל. ב 1 בפברואר 1830, שני בנים נולדו בביתו; אחד לו, השני לאחת השפחות הצעירות שלו, רוקסנה. רוקסנה הייתה בת עשרים. היא קמה על רגליה באותו יום, ידיה מלאות עבודה, מפני שטיפלה בשתי תינוקות". (ע"מ 13).
"בחודש פברואר ההוא זכתה דוסנ'ס לנדינג בתושב חדש. זה היה מר דיוויד וילסון, בחור צעיר ממוצא סקוטי. הוא נדד ממקום הולדתו במדינת ניו יורק לחפש את מזלו באזור שכוח אל זה. הוא היה בן עשרים-וחמש, בוגר מכללה שסיים אחר כך, כמה שנים לפני בואו לכאן, את לימודיו בבית ספר למשפטים בחוף המזרחי. (ע"מ 14)
וילסון- עו"ד צעיר ומכובד מקבל בעיירה את הכינוי "וילסון ראש כרוב" לאחר שדיבר שטויות עם יושבי העיירה ונראה אווילי. פרסי דריסקול- שופט מכובד בבית המשפט של העיירה מאבד את אשתו ונשאר עם רוקסי השחורה והמרושעת שרוקמת מזימות.
כול פרק נפתח באמירה סרקסטית אחרת – "כל מי שחי זמן ארוך דיו כדי לגלות את מהות החיים,
יודע מה עמוקה התודה שאנו חבים לאדם , מיטיבו ואיש
חסדו הראשון של המין האנושי. הוא הביא מוות לעולם.
"היא נגשה להתבונן בתינוק השני; היא העיפה מבט חזרה בתינוק שלה; ואז פעם נוספת ביורש לבית דריסקול. (..) היא מלמלה, "כשרחצתי אותם באמבטיה, אתמול, אבא שלו בעצמו שאל אותי איזה מהם הוא הבן שלו". (..) היא פשטה את בגדיו תומס א-בקט והלבישה אותו בכתונת הפשתן. היא ענדה את מחרוזת האלמוגים סביב צווארו של בנה.
"טוב, מי היה מאמין שבגדים יעשו דבר כזה?
ארורה אהיה אם זה לא כל מה ש'ני יכולה לעשות בשביל לב'דיל בינהם, שלו לדבר על אבא שלו". היא הניחה את התינוק שלה בעריסה ההדורה של תומי ואמרה:
"'תה אדון טום הצעיר מעכשיו , ואני מוכרחה ל'תאמן ול'תרגל לקרוא לך ככה,מותק, או שאני יעשה טעות מתישהו ויכניס את שתינו לצרות. הנה- עכשיו תשכב בשקט ועל תדעג יותר, אדון טום- אוה, השבח לאל הטוב בשמיים, ניצלת, ניצלת! שום בנאדם לא יוכל למכור את המותק המסכן של אמא במורד הנהר עכשיו".
(ע"מ 33-32).
רוקסנה תכננה להרוג אותה ואת בנה טום, שיועד להגיע בבגרות לעבדות. היא מחליפה בין התינוקות וכך הייעוד של כול אחד משתנה.
"הנה התוכנית ,והיא תצליח , בטח. אני כושית, ולכול מי שישמע אותי מדברת לא יהיה ספק בזה. אני שווה שש-מאות דולר. תמכור אותי ותשלם ת'חוב למהמרים האלה".
טום היה המום. הוא לא היה בטוח ששמע נכון. הוא היה אילם לרגע . אחר כך אמר:
"את מתכוונת להגיד שתימכרי לעבדות כדי להציל אותי?"
"ת'ה לא ילד שלי? ות'ה מכיר משהו שאמא לא תעשה בשביל הילד שלה? (ע"מ 156).
טום המנובל מוכר את אימו לעבדות כדי להיחלץ מחובותיו בגיל מתקדם. רוקסנה המסכנה תסבול בעבדות עבודות שדה משפילות והצלפות קשות ממנהל העבודה הגזען.
"המפתח אצלי, מותק-שב. ת'ה לא צריך ל'וורר את ת'מוח שלך בכלל בשביל לדעת מה ת'ה הולך ל'שות. 'ני יודעת מה ת'ה הולך לעשות. (..) רוקסי אמרה, "האיש הזה בבית שלו?"
טום הרים את מבטו ושאל בהבעת הפתעה, ושאל:
"מאיפה צץ הרעיון הזה?"
"'תה נתת לי אותו. יוצא ל'וורר ת'מוח שלך! קודם כל, אין לך שום מוח לאוורר, ושנית כל, העיינים הנבזיות שלך הלשינו עליך. 'תההמנוול הכי מלוכלך והכי שפל ש- (..) אז היום יום שישי. ת'ה יכול לסדר את זה עם האיש הזה, ול'הגיד לו ש'תה נוסע להביא את הכסף, ושתחזור אתו ביום חמישי(..) ת'ה מבין?".
(..) שעה שטום שירך את דרכו הביתה, מוחו היה מלא מחשבות מדכדכות ותכניות פרועות;
אך לבסוף הוא אמר לעמו, מותש:
"יש רק מוצא אחד. אני חייב לדבוק בתוכנית שלה. אבל בשינוי קטן- לא אבקש את הכסף ואהרוס את עצמי;
אשדוד את הקמצן הזקן". (ע"מ 179-178).
רוקסנה בורחת מהשדות היישר לסנט-לואייס. היא מאיימת על בנה טום להלשין למטיב הזקן- פרסי דריסקול על שמכר אותה לעבדות, ומשם ברור שהוא ינשל את טום המרושע מהירושה. טום, לאחר המפגש עם אמו, תחילה עוד חושב להשאיר אותה בעבדות ולשכוח מכול העניין. רוקסנה אמו עולה על כך. התוכנית החדשה- שהוא ילך לפרסי דריסקול ויבקש את הכסף ויספר לו מה קרה. טום במקום זאת מחליט לא לבקש ולגלות את סודו אלה לשדוד ויהי מה את הכסף לשחרור רוקסי מעבדות.
פרסי דריסקול נרצח באישון לילה. התאומים- צמד לבנים מגומשים שהתחבבו על תושבי העיירה והסתכסכו עם פרסי דריסקול מואשמים ברציחתו. בסוף הספר מתפתחת דרמה משפטית אותה מוביל "וילסון ראש כרוב" כסנגור התאומים בבית-המשפט. ה- happy ending, חשיפת מעשי רוקסנה, סופו המר של בנה המרושע טום וחשיפת היורש האמיתי לאחר שנים רבות באה לסיומה בדרמה משפטית של עמודים אחדים בסוף הספר.”
