קשר בין ההנהגה המדינית הציונית לבין העדה הדרוזית בארץ ישראל היה מלווה בחשדות הדדיים. מנהיגי המדינה הגו תכניות שאפתניות, שלא מומשו, העריכו הערכות שהתבדו, ואף נקטו מהלכים קיצוניים כלפי הדרוזים בארץ, כדי לקדם את מה שהם ראו כאינטרסים של העם היהודי ושל מדינת ישראל.
הספר סוקר את הדרכים שבהן עוצבו היחסים בין יהודים לדרוזים בתוך מדינת ישראל ומפרט באמצעות פרשיות מרתקות רבות כיצד גובשה המדיניות הרשמית של המדינה כלפי הדרוזים וכיצד יושמה בפועל.