“אסף גברון הוא סולן להקת "הפה והטלפיים" (להקה שנחשבה באמצע שנות ה-90', עוד לפני שהשוליים עברו למרכז, ללהקת בת של "נושאי המגבעת" ובניגוד אליה נותרה תמיד מחתרתית), אני מודה שלא ממש הצלחתי להתחבר לראש שלה, אבל בניגוד ליצירות עם הלהקה מהספרים שלו אני מצליח להינות הרבה יותר.

הספר הזה הוא קובץ סיפורים שברובם ככולם מוטיב אחד חוזר והוא המוות, למרות הנושא הכבד לכאורה רבים יצליחו להתחבר לספר הזה, כי הוא בסגנון הקאלט של אילן הייטנר ואתגר קרת, אבל טוב שלפחות במקרה של גברון הוא עבר בהמשך לכתוב רומאנים ואף לתירגום (של ספר כמו "החיים על פי אלוהים"), סגנון הכתיבה שלו רק השתבח עם השנים.

באתר האינטרנט שלו (ששווה ביקור) אפשר לקרוא פרטים נוספים על היצירות שלו בכלל, ועל היצירה הזאת בפרט, וכך למדתי כי היא כוללת נובלה וסיפורים שחלקם פורסמו קודם בעיתונים ואנתולוגיות. הסיפור "האדישה והרגוע" עלה בתיאטרון הבימה כחלק מההצגה "זוגיות". הסיפור "שושן ואדרי" תורגם לרוסית ויצא לאור באנתולוגיה "במו עיניו", בהוצאת Muravei במוסקווה, 2002. הסיפורים "האדישה והרגוע" ו"הפסיבי והלחוצה" תורגמו לרוסית ויצאו לאור באנתולוגיה "תאנים" בהוצאת עליה, ישראל, 2002.”