“בעקבות קריאה שוב של ספרי "אין כאן חייזרים" על נער "מופרע וטיפש" שרק מתעניין בלעזור למשפחתו שספגה משבר, גם באופן כלכלי, בלי קשר אם דרכו הגיונית או לא - למול מאבק המורים הצודק אך גם גובה מחירים בדיוק מאותו נוער מוחלש...
נזכרתי בתקופה שיצאתי מהמכללה להוראה וקניתי את הספר "אבא עני אבא עשיר". יצאתי כשהבנתי שמבחינה כלכלית אין לי את הפריבילגיה להתחיל בהוראה בנחת.
הקריאה של ספר הדרכה כלכלי בפעם הראשונה פתחה לי עולם חדש של הסתכלות, כשאחת הבעיות שהכי העסיקו אותי הייתה האם אפשר לשלב עבודה בחינוך ומצב כלכלי טוב?

(שאלה שגם עסקתי בה בספר "אין כאן חייזרים, המיועד לנוער בשלב שהוא מתחיל לחשוב על מגמות וכיוון מקצועי שאולי ילווה אותו להמשך חייו)

מצב המורים כיום יותר ויותר גרוע, אבל יש גם קצת טוב - אני מתעודדת במחשבה שעשיתי נכון שבניתי לי דרך עצמאית כמורה שלא בהכרח תלויה במשרד החינוך, גם אם זה אומר שצריך לעבוד עם פחות תנאים סוציאליים, וגם אם יש המון דלתות שנסגרות בפני - כי כבר למדתי שמשרד החינוך זה הרבה עניין של סמנטיקות ופוליטיקה לצערנו, מה "ראוי" ללמד ומה לא ומהם ספרי הלימוד.

למרות שנושא המכירות והשיווק היה הכי רחוק מעולמי שאפשר - העזיבה של פרויקט משרד החינוך למצוינות בהוראה והבחירה בדרך עצמאית ויותר יוזמת גרמה לי להתאהב כאמור בספר "אבא עשיר אבא עני" ולנסות להנגיש אותו לעולמי. למרות שמחברו התמודד עם תנאים כלכליים אחרים לגמרי כגבר שגדל לפני עשרות שנים וכיום הוא מלמד על כסף בהסתכלות אחורה... וזה מאוד שונה מבחורה צעירה שרק יצאה לעולם ועוד לא מבינה מי הגופים הפועלים בארץ בתחום הכספים.
וחוץ מזה - יש הרבה הבדל בין חוקי המיסוי בארץ ובחו"ל - שזו הנקודה הבעייתית מעט בתרגום הספר של רוברט קיוסאקי...
אבל הבטחתי לעצמי להמשיך לחקור בנושא המכירות, ועכשיו על אחת כמה וכמה כשאני מוכרת ספרים וסדנאות...

לעומת "אבא עשיר אבא עני" הספר "ניהול השיווק" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה אמנם מבוסס על תכנים מחו"ל - אך מנגיש את העולם השיווקי בצורה די פשוטה לישראלים. למשל: הדוגמאות הן למכירות מוצרים שהם בסיסיים בתרבות הישראלית, כמו קרטון חלב או יומנים וצעצועים.

הספר מלווה בתמונות ואיורים, גרפים ואנקדוטות ומטרתו לגרום לכם לבנות סביב המוצר או השירות שלכם חזון מכירות.
אתם מוצאים תועלות שיש רק למוצר שלכם להציע לקהל המתעניינים (בידול עסקי) ומנתחים אותו מול המתחרים (SWOT), יוצרים מיתוג באמצעות עיצוב (שפה חזותית, גימיקים, ניתוח מי הקהל ומה מדבר אליו...) ועוד אמצעים אומנותיים (ג'ינגל, מרצ'נדייז, פרזנטור, חשיבה יצירתית) שיהפכו את התוכן לאהיב, מודדים הצלחה מול תקופת הצמיחה שהוא נמצא בה, מבינים מה הגומחה השיווקית שלכם ואיך לאתר את הקהל(יש מוצרים שמיועדים לכולם, יש מוצרים שצריכים להגיע עד אוכלוסייה מסוימת שלא צופה בכל אמצעי התקשורת) לוקחים השראה מחברות ענק מצליחות כמו לדוגמא דיסני, מנתחים פרסומות ישנות ואת תוצאותיהן... ועוד.

כאמור למרות הרתיעה המסוימת שלי מהעיסוק במכירות (חוץ מעניין רב בפרסומות ותשדירי שירות בהיותי ילדה) נרשמתי לקורס הזה לפני כעשור באוניברסיטה הפתוחה, אני זוכרת שלמדתי אותו בצל פתיחת המלחמה הקודמת...

הייתי במשבר כשהבנתי שמבחינה כלכלית יש מורים ששווים יותר ויש ששווים פחות, לא תמיד מהסיבות הנכונות.
כסטודנטית להוראה שהגבירה התמחות מוזיקה - הבנתי שמוזיקה וספורט, שכבר ידעתי כתלמידה שאינם מקבלים מקום שווה בתעודה - גם המורים שמלמדים אותם אינם מקבלים תנאים שווים! לכאורה באופן הגיוני (הם עובדים פחות אחוזי משרה ומשלימים הכנסה בשיעורים פרטיים, לא בכל בית ספר מלמדים את המקצועות הללו או נמצא ציוד מתאים ומיקום בטוח, השיעור מתבצע במגרש מרוחק או במקלט, הם נאלצים להכין ציוד לפני שיעור ולכן לא יושבים בחדר המורים ו"מתמנגלים"... ועוד)

החלטתי מעתה והלאה, מרגע שיצאתי מהמכללה ומתוכנית המצוינות - לא לשים לב לציונים, אף שכתלמידה זה היה הדבר היחיד ששמתי עליו דגש - בהשראת האווירה בבית הספר התחרותי שלמדתי בו.
ובאמת גם בסוף הקורס הזה של ניהול השיווק לא קיבלתי מאה, רחוק מזה! אבל קיבלתי את הספר הזה - חלק א' וב' שעליו אני שומרת.
ויותר חשוב מזה - קיבלתי הסתכלות שונה על תחום המכירות. זו גם הייתה התמודדות לא פשוטה בפני עצמה להבין שאני לא ממשיכה לתואר בכלכלה אלא לומדת בשביל לדעת לחיים.”