ברוך שפינוזה (1677-1632), פילוסוף יהודי-הולנדי, מגדולי הוגי הדעות בתולדות האנושות ומהאישים המרכזיים בתולדות המחשבה האירופית. לאחר שעבר על תורת ישראל בפרהסיה, ניסו הרבנים להשפיע עליו שיחזור בו, אבל לא קיבל מרות. בשנת 1656 הוחרם על ידי רבני אמסטרדם ונותק מהציבור היהודי. שפינוזה כתב את ספרו ``מאמרו על תיקון השכל`` כדי לחפש דרך, שבה השכל ``יודרך`` היטב להגיע להכרה אמיתית של הדברים. ספר זה חשוב בעיקר משני טעמים: הוא מכיל את הגרעין של שיטת שפינוזה; הוא מראה את הדרך שבה יצר שפינוזה את שיטתו. בספר משתקפת שאיפתו הנשגבת של שפינוזה אל האמת, שהיא הערך העילאי בתפיסתו. במבוא אומר שפינוזה על עצמו: ``לאחר שהנסיון הורני שכל הדברים, שבהם אנו מתגלים בחיינו היום יומיים, הם הבל ורעות רוח, גמרתי אומר לחקור, אם יש איזה דבר שכולו טוב ושיוכל להעשות מנת חלקי, ואשר הוא לבדו יפעיל את הרוח, תוך סילוקם של כל העניינים האחרים. יתר על כן: אם יש דבר כזה שאם אמצאהו ואאמצהו, ימלאני לנצח שמחה מתמדת שאין למעלה ממנה``.