"הייתי מרחיק לכת ואומר, כי אם הקולנוע הבריטי הוליד רנואר משלו - הרי זה קן לואץ'. ועל תעשיית הקולנוע, כמו על כולנו, לראות עת עצמה כבת מזל, מפני שקולות התרסה אמיתיים כשלו נדירים בימים אלה." דומה שאין כמילים אלה, שבהן מעיד גרהם פולר, עורך הספר, על גיבורו, כדי לתאר באופן הנאמן ביותר את קן לואץ'. לואץ', מגדולי הקולנוענים בסוף המאה ה - 20 ובראשית המאה ה - 21, בולט כקול גדול - גם אם באמצעים צנועים ומינימליסטיים - נגד רמיסת כבוד האדם בידי פוליטיקאים מושחתים, נגד בגידת בני המעמדות המדוכאים באחיהם, נגד העתיד נטול התקווה שמכתיב הקפיטליזם לשכבות חברתיות שלמות, לעמים שלמים. שנים של החרמה, נידוי, ובעיקר צנזורה, לא התישו את לואץ', שמאז שנות ה - 60 אינו חדל להשמיע את האני מאמין החברתי שלו נגד כל הסיכויים. מרשתות הטלוויזיה הגדולות, דרך הסינמטק בלונדון, ועד ראשי יהדות אנגליה - כולם יצאו נגדו, וסופם שלא יכלו לו. את הקול הזה אי אפשר להשתיק, ויוכיחו "ליידיבירד", "גשם של אבנים", "קוראים לי ג'ו", וכל מכלול יצירתו הקולנועית והטלוויזיונית של לואץ'. בשיחות עם גרהם פולר נחשף הקורא העברי לסרטים וסדרות טלוויזיה שמעולם לא הוקרנו או שודרו בישראל. הם לא רק מרחיבים את הידיעה למי שזכו לראות רק מקצת מיצירותיו, במיוחד את אלה של העשור האחרון: מדהים להיווכח כמה הדברים אקטואליים עד עצם היום הזה. לואץ' עצמו, אדם צנוע וחף מכל יומרה, לא יאהב את העמדתו בשורה אחת עם גדולי הקולנוע מאז ראשיתו, אך שם מקומו הטבעי.