“הייתה תקופה שבה הספר הזה נחשב למודל של איך אמור ספר הרפתקאות לנוער להיראות.
התשיעי הוא הלגיון התשיעי, והנשר הוא הצלם שכל לגיון היה נושא לפניו וששימש האל הפרטי של הלגיון יותר מאשר דגל לזיהוי.
רקע היסטורי: הלגיון הרומאי התשיעי סיפק הרבה פרנסה לסופרים עד היום, בגלל המסתורין שמעולם לא פוענח לגמרי: הדבר האחרון שידוע לגביו הוא שהוא נשלח למשימה בקלדוניה (שמה הרומאי של סקוטלנד), ומאז אבדו עקבותיו. בתחילת המאה העשרים חפר מישהו ומצא נשר רומאי שכנפיו נקצצו באופן סימבולי, ומכאן נוצרה התיאוריה שהתשיעי הובס בקרב; לגיון שאיבד את הנשר שלו היה אבוד ולא היה שום טעם להקים אותו מחדש.
מאז כבר הוכיחו שהנשר שנמצא לא קשור לתשיעי ושרוב הסיכויים שהוא לא באמת נעלם פיזית אלא רק הרשומות שלו אבדו, אבל הספר עדיין משחק על אותה תיאוריה ישנה. בכל זאת לא כל יום לגיון רומאי שלם נמחץ בקרב.
מרקוס אקווילה, קצין רומאי צעיר שאביו פיקד בזמנו על התשיעי, יוצא למסע מסוכן אל ארצות הפרא שמעבר לחומת אדריאנוס כדי למצוא את הנשר האבוד ולגאול את כבוד המשפחה. מסע היסטורי בבריטניה של תקופת הכיבוש הרומאי, ועל הדרך הרבה הרהורים על כבוד, מחוייבות, נאמנות.
הספר הזה למרות שנחשב לעמוד-תווך של הז'אנר לא היה נפוץ מאוד בארץ, אולי בגלל שסיפורים על רומא לא הלמו את רוח התקומה הלאומית (ע"ע "בן חור"). מעניין לציין שדווקא הסיפור המעניין באמת הוא על לגיון העילית ה-12 "לגיון הברק" שהוכה במרד בר כוכבא והנשר שלו נלקח שלל, אבל כנראה שאלוהים שמר לרומאים את הנס והם הצליחו לקחת אותו בחזרה, וגם על כך נכתב ספר מעניין.”