“המותחן "להרוג את הזמן" (הוצאת מעריב, 1993) מאת דרק ואן ארמן, בעברו מנתח מודיעין בממשל קרטר, הוא מותחן פסיכולוגי נוסח הסרט "שבעה חטאים" משולב בסרט "נשק קטלני". מחד מתואר מצוד בלשי אחר רוצחים סדרתיים, ומנגד ישנה שותפות בין בלש ותיק ומנוסה עם בלש צעיר יותר, מצולק מהשנים שעשה כלוחם ביחידה מיוחדת במלחמת וייטנאם.

עלילת הספר נפתחת כאשר ג'ון סקוט, "מפקדה של "ויקאט", המחלקה המובחרת והחשאית לחקירות של הסוכנות לביטחון לאומי" (עמוד 34), הרצה לסטודנטים אודות רוצחים סדרתיים. "רוצחים־לשם־שעשוע נולדים בלי רגש" (עמוד 30), אמר לתלמידיו והסביר כי לכן הם מכונים משוללים. "שום מקום בהיסטוריה לא משך אליו מעולם ׳משוללים׳ כה רבים בפרק־זמן יחיד" (עמוד 31), שאל סקוט את תלמידיו, כמו אושוויץ. כשאלה מחו בפניו שזו אינה שאלה, טען שכן משום שגם "דכאו, טרבלינקה, ברגן־בלזן, בוכנוואלד..." (עמוד 31).

כאשר אלמר ג'ונסון בן העשר מצא סמוך לביתו שלד נערה שאליו מוצמד מטבע ישן מימי מלחמת האזרחים תהה סקוט האם מדובר ברוצח חדש, או שמא מדובר ברוצח סדרתי אכזר שסקוט היה משוכנע שלכד וכלא בעבר. הגופות נערמות ואל סקוט הצטרף אז הבלש פרנסיס דייל "פרנק" ריוורס ממשטרת המדינה, שנקשר לאלמר ולאמו היפיפיה, ג'סיקה.

ריוורס הוא שוטר יוצא דופן, כפי שהסביר מפקדו, קפטן דרורי, לסקוט. "הוא שירת בנחתים, ונדמה לי שעבד גם כעצמאי עם לאנגלי או עם אחת הסוכנויות שלך. שמעתי שדחה הצעה לעשות קריירה כסוכן חשאי" (עמוד 106). בחינה של התיק האישי של ריוורס לימדה כי היה "סמל בשירות קבע, קודם בנחתים ואחר־כך במשטרת המדינה. בתיק הצבאי שלו צוינו שלושה מחזורי שירות בדרום־מזרח אסיה, כוכב כסף, כוכב ארד, ציון־לשבח של היחידה מטעם הנשיא, ושני "לבבות ארגמן". פעילויות בין 1969 ל־1972 היו עדיין מצוינות בחותמת מוגבל, זאת אומרת, שלמזלו הרע עבד עם מודיעין צבאי" (עמוד 107).

ריוורס, בדומה למל גיבסון ב"נשק קטלני" (אם כי דמותו של גיבסון בסרט, מרטין ריגס, היתה של יוצא "הכומתות הירוקות" ולא הנחתים) הוא איש מבצעים מיומן שמשלב את כישוריו כצייד, כישורים שלמד בשדות הקרב במלחמת ווייטנאם, עם יכולותיו כבלש במחלק רצח. כשהוא נדרש לכך הוא חוקר מיומן, ומנגד כשהמצב מחייב הוא מביא לשולחן יכולת קטלנית. "כשאקדחיו של ריוורס ירקו את אשיהם. הסכינאי צנח לאחור, ראשו מתפוצץ מצווארו כמו מלון חצוי" (עמוד 487). השילוב בין החוקר הקשוח והמיומן והחוקר הוותיק והמנוסה הופך את הספר למותחן מומלח במיוחד.”