דרמה אנושית וחברתית התחוללה בארץ עם פתיחת שעריה בפני גלי 'העלייה הגדולה' בימי ראשית המדינה. בעיית המפגש בין העולים לוותיקים, המאפיינת כל הגירה לארץ חדשה, מאחדת באותם ימים את העולים מכל העדות - יוצאי ארצות האיסלאם ויוצאי אירופה שארית הפליטה - ומלווה את תהליכי קליטתם בישראל. לפנינו בחינה מחדשת של הנושא - בפרספקטיבה של ארבעים שנה - לאור מקורות חדשים שנחשפו לאחרונה בפני החוקרים, משנפתחו תיקי שנות ה-50 בארכיונים ההיסטוריים השונים. המחקר החדש בוחן מציאות מורכבת על-פי עדויותיהם של ותיקים ועולים כאחד; אלה ואלה מספרים את סיפור המפגש ביניהם, על תקוותיהם ועל דרכי הקליטה הקשות במדינה ובחברה בישראל. הספר מאיר מצד אחד את התמודדותם של העולים עם השקפות ונורמות חברתיות שהיו זרות להם, עם הדמות האידיאלית של החלוץ ועם מיתוס ה'צבר', שהיו חלק מן האתוס של החברה הישראלית הוותיקה. ומצד שני, בוחן את מדיניות העלייה והקליטה של ראשי המדינה ומוסדותיה, שביקשו להנחיל את ערכי החברה הקולטת ולהטמיעם בקרב העולים החדשים.
קובץ זה מציג היבטים שונים של המפגש הדרמטי,ולעיתים הטראומטי,בין שתי הקבוצות,אשר נטלו חלק התהליך עיצובה של הזהות הישראלית החדשה.