“ספר שירה של יצחק שלו שנכתב לפני מלחמת ששת הימים. מחבר בין העיר המתחדשת לבין ירושלים ההיסטורית התנכית.
מבחינתו ירושלים היתה עיר מאוחדת גם בימים שחומת בטון חצתה אותה. הדבר הכאיב לו מאד. בא לידי ביטוי בשירתו.
העברית שלו הייתה שורשית מלאת חיות. תוכן השירים ועומקם זה נושא אחר. למרות ששפתו הייתה עשירה וייחודית לטעמי כמשורר לא הגדיל לעשות. הדבר נתון לויכוח ישנם הרואים בו משורר משכמו ומעלה. בהחלט יש לכבד זאת.
הדבר נכון גם לספריו (לפרוזה). ספרו הראשון "פרשת גבריאל תירוש" זכה להיות נלמד בתוכנית הלימודים התיכונית.
אני מרשה לעצמי כתלמידו ומורה במשך שנים רבות בעצמי לראות בו איש שהתנך היה חלק ממנו ויכולתו ללמד את התנך באופן שעשה זאת הייתה אומנות ונדירים אלו המסוגלים לעשות זאת כמותו.”