“גד תמיד תהה אם עצב ותסכול יכולים להיות טמונים בטקסט שנכתב בנימה מבודחת. אילו יכול היה לקרוא את הסקירה הזו, לבטח היה מחייך חיוך עקום ועגום. אבל הוא לא יכול לקרוא. לא עוד.
גד לקח עמו את הספר הזה לקריאה על הספסל בגן הציבורי, ספר קליל וחביב שקרא יותר מפעם אחת, אך תמיד שמח לחזור ולקרוא קטעים ממנו. במיוחד אהב את הצמדים הנושאים עמם כפל משמעות, כל אחד מהם שיר הלל ליופייה של השפה העברית ולעושרן של מכמניה. גד הביט בדפיו המצהיבים של הספר, שראה אור בשנות הששים של המאה הקודמת. בימינו, הוא תהה בינו לבין עצמו, כבר אין ספרים כאלו. כשתחפש היום ספר בדיחות, סביר להניח שתיתקל ב- "בדיחמין לשבת" (של דידי מנוסי) או ב- "כולו מין דידי" (של דידי הררי), שמוכיחים כי שני הדידים אוהבים לכתוב בדיחות גסות על דדיים... לדידי, כה וולגרי, גד חייך לעצמו ופתח את הספר שאחז בידו. "צרת צרות, אמר קצרות פלוני ולץ, כי הצרות אינן צרות. הן נרחבות בלי קץ", "דירה צרה – חצי צרה, אך לא גמורה – צרה גמורה", "אין מדינה בל משטרה, ללא הבדל של משטרהּ, אך אבוי למשטרהּ של מדינת המשטרה". גד חובב הפחמימות המתוקות חש הזדהות עם ה- "עוגות, יימח זכרן ושמן, הן מתגרות – אכול ושמן"...
עודו יושב על הספסל ומחייך למקרא ההומורסקה, התיישבו בסמוך אליו אישה צעירה וילדתה, כשהאישה נאנחת אנחה קורעת לב. "מה זה, זה?" היא פנתה אל גד כשהיא זוקפת גבותיה בהבעה נרגנית, "גועל נפש הגן הזה. מלא זבל על הדשא, אין מספיק ספסלים ואתה צריך להסתכל כל הזמן למטה, שחלילה לא תדרוך על החרא של הכלבים שהבעלים שלהם לא אוספים. איכסה." זבוב שעשה את דרכו מאחת המזכרות של הכלבים הישר אל חוטמה של הרוטנת גרר אחריו הבעת פנים זעפנית נוספת ונפנוף ידיים עצבני.
"סליחה שאני מתערב," פנה גד לאישה, "אבל יש בחיים ים של דברים שניתנים בחינם. צריך רק לשים לב אליהם. הנה, כר הדשא היפה הזה שפרוש לרגלינו, הרוח הקרירה והנעימה, החיוך המקסים של התינוק שיושב בעגלה ממש פה ממול. את יודעת, כל הדברים הקטנים בחיים שאנחנו לא נותנים להם את הכבוד שמגיע להם ושנשכחים מאתנו בלהט השגרה."
האישה חייכה אף היא, אך חיוכה היה מבשר רעות. "כן, בטח, גם החרא של הכלבים בחינם, גם הכדור של הילדים האלה שמשחקים פה כדורגל באמצע הגן ושכמעט נחת לי על הראש בחינם. והחיוך של התינוק? אוי, בחייך, איזה קיטשיות. טוב שלא הזכרת את הציוץ של הציפורים על העצים..."
גד החליט לפנות אליה ברוח חידודי הלשון של הספר שהוא אחז בידו. "את יודעת, גם אני חשבתי פעם כמוך, אבל אז למדתי שצריך פשוט להפוך את סדר האותיות במילים ואז גם להפוך את הגישה."
"סליחה?" האישה לא ירדה לסוף דעתו.
"כן, רק להפוך את סדר האותיות. פעם הכסף היה הדבר הכי חשוב בחיים שלי והייתי רודף בצע, אבל אז הפכתי את סדר האותיות במילה 'בצע' והבנתי שהיא הביאה לי רק 'עצב'. עכשיו אני מסתפק ב- 'מעט', אבל יש בו הרבה 'טעם'. פעם חששתי מאוד לעשות שינויים בחיים הריקניים שהיו לי. הייתי 'שפן ירא'. אבל אז הפכתי את סדר האותיות במילים ועכשיו יש לי 'נפש ארי'. פעם הייתי אדם 'מר' ו- 'חמוץ' אך עכשיו אני אדם 'רם' ו- 'צומח'. את מבינה? רק להפוך את האותיות ואז גם להפוך את הגישה. משלילית לחיובית."
האישה גיחכה. איזה שמאלץ, איזו פסיכולוגיה בגרוש, אבל גם היא יודעת לשחק במשחק המילים המטופש הזה. "אם כך," אמרה האישה, כמה חבל שה- 'בוקר' הזה ממש 'רקוב', מה שממשיך לאורך כל היום, עד שב-'ערב' אני חשה 'ברע'..."
"אימא, אימא," הילדה משכה לפתע בחולצתה של אימה, "איזה משחק חמוד. אם אני הופכת את האותיות בשם שלי אז מ- 'יפה' יוצא 'הפי', ואתמול למדנו בשיעור אנגלית ש- 'הפי' זה מאושר."
"כן, כן, בטח, מותק", המהמה האישה חרישות.
"תראי איזה קטע, אימא. אם אני הופכת את האותיות בשם שלך, מ- 'שפרה' יוצא 'ה- רפש', ואתמול למדנו בשיעור עברית ש- רפש זה לכלוך גדול ושמשתמשים ב- ה' הידיעה כדי לחזק את מה שאומרים..."
הרחק למעלה, בגובהי מרומים, התפקע הכול יכול מצחוק. לפתע בא לו להשתתף במשחק היפוך האותיות החביב הזה. אז מה הוא יעשה עם הגד הזה? תכף הוא יחשוב על משהו מקורי... כן, אחד העצים בגן הציבורי, זה שמוטה כלפי מטה, עוד מעט קט הוא יקרוס וינחת הישר על ראשו של גד, אשר ינשום את נשימתו האחרונה ויחזיר את נשמתו לבעל הנשמות. זה הטוב והמיטיב, הגואל והמושיע, הרחום והחנון, ההוא שקשוב לרחשי ליבם של ברואיו למודי הסבל וגואלם מייסוריהם בנוטלו אותם בדמי ימיהם מן העולם הרע בו היו נתונים על כורחם.
גד תמיד תהה אם גם עצב ותסכול יכולים להיות טמונים בטקסט שנכתב בנימה מבודחת. אילו יכול היה לקרוא את הסקירה הזו, לבטח היה פולט משפט בדבר אפסיותו של הקיום האנושי ושבריריותם של החיים, ומוסיף ומציין שבעצם אין לחיים שום משמעות. אבל מה לעשות, מעט קשה לשטוח את הגיגיך הפילוסופיים כשאתה קבור מתחת לעץ במשקל של כמה טונות...
עכשיו יכול הכול יכול להשתתף במשחק היפוך האותיות החביב של הג'וק האנושי שהוא הרג בזה הרגע. אחרי ככלות הכול, יש לו הברקה חזקה במיוחד. לנצח 'גד' ישתוק כמו 'דג'...”
