'מושגי יסוד בתולדות האמנות' לה' ולפלין (1945 - 1864), הממשיך את מסורת מורהו יעקב בורקהארט, הוא מספרי היסוך במחקר ובפירוש האמנות החזותית ,התפתחותה. הספר מבקש לפרש את התפתחותה של האמנות החזותית מתוך צרכיה הפנימיים של האמנות עצמה, על ידי הבלטתם וניתוחם של סגנונות בתבניותיהם הצורניות ובהלך הרוח המקופל והמובע בהם. בגישתו זו היה הספר 'מושגי יסוד בתולדות האמנות' ליסוד מוסד בחקר האמנות של הדורות האחרונים. הרנסנס בעיצומו והבארוק משמשים לו.(לפלין נקודת אחיזה ואמות - השוואה עיקריות. בהעמדתן של תקופות אלה זו מוי זו מעלה ולפלין את קווי האופ, ביצירותיהם של רקאל ורמבראנדט, דירה, נוטיצ'יי וברניני, ומראה כי אמנים אלה אף הם, בכל ייחודם, מעוגנים בדפוסי הסגנון של תקופותיהם. ולפלין דן בסגנונות האלה, עם שהוא מבליט את ייחודו האישי של כל אמן. בפעם הראשונה ניתן כאן לקורא העברי אחד מספרי המופת בתחום האמנות, שלא נתייחד לו עד כה מקום נכבד בספרותנו. משה ברש הוסיף לספר מבוא מקיף על שיטת הסתכלות, של ולפלין בתולדות האמנות. 123 תצלומים של יצירות גדולי האמנים בציור, בפיסול ובאדריכלות, מדגימים ומבהירים את הדיונים המאלפים והמעמיקים של ספר עשיר תוכן והגות זה.