בקובץ האיגרות של ברוך שפינוזה (1677 - 1632) נכללו 86 איגרות, מהן 49 איגרות שכתב הפילוסוף המדען, ו37 - איגרות שנכתבו אליו. מקצת האיגרות נכתבו לטינית במקורן, אבל רבות מהן תרגמו המחבר עצמו ומהדירים וידידים מהולנדית ללטינית. הכרך הזה הוא תרגום עברי ראשון של כל האיגרות מלטינית על פי המהדורה המדעית השלמה ביותר של כתבי שפינוזה, שיצאה לאור בהיידלברג ב 1924 - . חליפת האיגרות החלה בקיץ 1661, כחמש שנים לאחר שהוטל באמסטרדם החרם על שפינוזה, ובאותה שעה כבר עלה בידו לבנות לו סביבה חדשה של ידידים וחסידים ולקנות דעת נרחבת במדעים כגון כימיה, פיזיקה וגאומטריה, ואף להרחיב ולהעמיק את שיטתו הפילוסופית. במאה הי"ז היו האיגרות מעין המאמרים בכתבי עת מדעיים בימינו. עניינן ביחיד ובציבור, במגמות הדעת של תרבות אירופה בעת ההיא, במאורעות הזמן ובחיי הנצח, והן דנות בחדשות המהקר, בתיאורי ניסויים מדעיים וחידושי עיון, בביקורת ספרים וכיוצא באלה. שפינוזה אמר להוציא לאור את איגרותיו בעצמו ואף ערך אותן, ליטש את ניסוחן והתקינן לדפוס. מן הקובץ עולים חייו של שפינוזה, מידותיו, דעותיו ושאיפותיו, והיגיעה הרבה שיגע בבניין שיטתו ובהפצתה. שפינוזה מצטייר כאיש רב - פעלים, רחב דעת, שיש לו ידידים רבים וגם מחנות של אויבים. גתה אמר על הקובץ שהוא הספר המעניין ביותר בספרות העולם בגילוי הלב שבו, בניקיון הדעת ובאהבת הבריות.