לא כנענים, לא צלבנים הוא מחקר חלוצי המבקש לפענח את "הסדר המיתי" של "קהילת החוויה" הישראלית. שתי קריאות הקרב הנועזות על הישראליות היו הסיפר הכנעני והסיפר הצלבני. ההבניה הנאו-כנענית הגדירה את הלאומיות הישראלית כקהילייה ילידית מדומיינת, שסופה נתק מהרציפות ההיסטורית; ההבניה המיתולוגית של הציונות כצלבנות מודרנית תיארה את הישראליות כפרוייקט מערבי קולוניאלי שסופו חידלון. הספר מציע זווית ראייה מקורית העוקבת אחר התפתחותה של התודעה הישראלית, מאתרת מבני עומק ומצבי נפש קולקטיביים ובוחנת את הישראליות על דעת הזמן והמקום.
לא כנענים, לא צלבנים משרטט לראשונה קווי מתאר של המיתולוגיה הישראלית כמצבי תודעה השבים ונשנים – התרסה כנענית, כמיהה משיחית, חרדה צלבנית, ערגה ים-תיכונית. הספר בודק כיצד "מטפורות שורשיות" אלו מתפקדות בשיח הציבורי, בשדה התרבותי ובפעולה הפוליטית.
פרופ' דוד אוחנה מלמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחוקר בכיר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. בין ספריו ומחקריו הרבים בהיסטוריה המודרנית של אירופה ושל הציונות והישראליות: מסדר הניהיליסטים (מוסד ביאליק, 1993), הישראלים האחרונים (הקיבוץ המאוחד 1998), התשוקה הפרומתאית (מוסד ביאליק 2000) וחרון האינטלקטואלים (הקיבוץ המאוחד 2005). בשנה הקרובה עומדים להתפרסם בלונדון שלושת כרכי הטרילוגיה שכתב על הניהיליזם האירופי:
The Dawn of Political Nihilism; Gorges Sorel and the Rise of Political Myth; The Futurist Syndrome