בתחילת המאה החמישית לספירה מתארים נוסעים וצליינים שונים את חיי התושבים בקיסרות אשוקה במרכז הודו, ומה שמשך את תשומת לבם של הנוסעים הנו קיומם של מרכזים רפואיים, בהם חולים ונצרכים מקבלים טיפול רפואי, תרופות ומזון, כמו גם תחושת אהדה, אהבה והתייחסות. הנוסע הסיני פה-שיין מתאר מערכת של שירותי בריאות ורווחה, בשנת 510 לספה"נ, המבוססת על כתבי הבודהיזם ושהתגבשה לידי קוד כתוב בשנת 450 לפנה"ס. מערכת זו מכונה איורוודה, והיא כנראה מערכת שירותי הרפואה הממוסדת הראשונה בעולם. האיורוודה משמשת גם כיום כבסיס לרפואה הציבורית ההודית, ולצד הכתבים והחיבורים הקדומים המובאים בספר זה, נעשים ונכתבים מחקרים מודרניים.