“לא במקרה כותב את הביקורת מיד לאחר 'התפסן בשדה השיפון' כיוון שברור שעמוס טל שיר הושפע ממנו.
ספר קצר למדי על נער מתבגר,תלמיד תיכון.
כמו הולדן קולפילד סוג של מורד,לא אוהב מסגרות.
הוריו המודאגים ממנו,במיוחד אמו הסבורה שהוא צריך עזרה והוא,כמובן,בטוח שלא.
מסופר גם הוא בגוף ראשון.
בשונה מ'התפסן' לפי הזכור לי שם המספר אינו עולה כלל.
לספר יש את הסלנג שלו,המורים הם 'השוטרים'-השוטר לספרות,השוטר למתמטיקה.
שמש בית הספר הנחשב לסוג של בעל כוח היות והוא מחזיק בכל המפתחות ומכאן כינויו 'איש המפתח'.
כמה דמויות אליהם הוא קשור-חבר בשם יואל המכונה 'מבריק'.
חבר בעל דמיון האוהב לכתוב ומכונה 'משורר'.
ציון שהוא בעליו של חמור שהוא נתקל בו תכופות בדרכו הביתה ואינו מקובל על בית ספרו.
ציטוטים כמו 'בחיאת זברו,כל פעם שיחרבנו עליך תתחיל חיים חדשים'?
אהבת נעורים ראשונה עם מלכת הכיתה שאינה מחזיקה מעמד.
ארועים כמו הטיול לכותל, העימות עם הקיבוצניק המסכם את בעיית ההתנהגות בישראל 'זה חינוך זה"?
התכנון להשתלט על חדר השכפול-'השכפלייה'-להשיג מבחנים לפני מועדם.
כלבו האהוב והאפרוח של יואל.
הספר מסתיים בשורות
"השערות של יואל גדלו וגם האפרוח שלו גדל לתרנגול מטומטם.הכלב שלי גדל הרבה יותר מהתרנגול והלך איתי לכל מקום,מתי שהתחשק לו.אותה פשוט לא ראיתי יותר".
ספר יוצא דופן במובנים מסויימים.מערב סוג של תמימות וחוכמה.מצא חן בעיני.”