“L'Assommoir
"ז'רבאז"- פורסם ב-1877, הרומן השביעי בסדרת עשרים הספרים של "רוגון-מקר" של זולא המתאר את חייהם האומללים של הנכלמים של החברה הבורגנית של צרפת בעידן הרסטורציה של שנות ה-50 (עידן ה"בל אפוק") ובמרוצת השנים עד למועד פרסום הספר.
הגיבורה ז'בראז נשואה ללאנטיא ויש לה שתי ילדים- קלוד ואטיאן (בן, ובת). היא צעירה בלונדינית בת-22 שבעלה לאנטיא (כיתר הגברים ברומן) הוא חדל אישים...

"יש לך נסיון בכך, אה? שאלה מרת בוש, "היית כובסת בעיירה שלך, לא כן, חמודה?".
"(..) כן, כן, כובסת... בגיל של עשר ... כבר עברו שתים-עשרה שנה מאז... " (ע"מ 19-פרק 1).
ז'רבאז הולכת למכבסה אחרי שבמשכנע הכול הפוך. היא מנסה להשיג עבודה במכבסה של הרובע עצל מדמוזאל בוש:

"נדמה לי שהוא קצת 'רודף שמלות', חזרה מרת בוש בלי לקרוא ללאניטיא,
(..) למשל, שתי הבחורות הגרות בביתך, וירז'יניה ואדיליה, את מכירה אותן; ובכן, הוא מתלוצץ אתן, וזה לא הולך רחוק יותר, אני בטוחה בכך".
(ע"מ 21-22-פרק 1).

"אל תפטפטי כל כך הרבה", גימגמה ז'רבאז. "את יודעת היטב. ראו את בעלי, אתמול בערב... ושתקי, משום שאני אחנוק אותך, בחיי!".
"את בעלה! אה! היא נהדרת הזאת ההיא! הבעל של הגברת כאילו יכול להיות בעל לבעלת מום כזו... זו לא האשמה שלי אם הוא עזב אותך. אולי גנבתי לך אותו? אדרבא, אפשר לחפש בכיסים שלי... את רוצה שאגיד לך: את הרעלת לו את החיים לאיש הזה! הוא היה יותר מדי טוב אליך... האם היה לו, לפחות, קולאר בצואר? מי מצא את הבעל של הגברת?... יגיד ויבוא על שכרו..."
(..) כן, זו אחותי. אז, את מרוצה כבר?... הם מאוהבים זה בזה עד לשגעון.
צריך לראות איך שהם מתנשקים!... הוא זרק אותך עם הממזרים שלך! זאטוטים נחמדים עם פרצופים מלוכלכים... אחד יש לך מז'אנדארם, לא כן? וחנקת עוד שלושה,
משום שלא רצית לטלטל עמך לפאריס מטען כבד מדי... לאנטיא שלך הוא שסיפר לנו זאת. הוא סיפר עליך המון דברים נאים...
נמאסת עליו כהוגן, פגירה שכמותך!".(ע"מ 29-28- פרק 1).

ז'רבראז לאחר שמגלה מה עושה בעלה בלילות עם וירז'יניה ואדליה, האחיות שמשתכנות בדירתה של מדמוזאל בוש. ז'רבאז ווירז'יניה שופכות דליי מים וזולא נותן להן להתגושש כשפחות זועמות בבוץ לעיני כול המכבסה.

"וכי לא מוטב שבעתיים לעבוד, לאכול לחם לשובע, לגור בדירה נקיה, לגדל את ילדיך, ולמות בתוך מיטתך?..."
"ולא לספוג מכות" הוסיף קופו בעליצות. "אבל אני לא אכה אותך, גברת ז'רבאז... אין כול פחד, אני אף פעם לא משתכר ומלבד זאת, אוהב אני אותך יותר מדי..."
(ע"מ 46-פרק2).

ז'רבאז חולמת על עתיד טוב יותר- עבודה, דירה, למות במיטתה בלי לקבל מכות רצח לאנטיא...
הם נפרדים והיא מפלרטטת לאורך הפרק השני עם מסייה קופו- שכנה, המחזר אחריה. הוא עובד בתור רתך בבית-חולים. הוא בנה של אמא קופו בת ה-62 היא אמו, יצרנית חזיות שפרשה לפנסיה. יש לו שתי אחיות- מרת לירא- אלמנה בת 36 ומרת לוריא הנשואה ללוריא- עושה שרשראות זהב.גיסתה מרת לוריא לא תסבול את ז'רבאז ויחסי יריבות ושנאה נרקם בין השתים.
לבסוף קופו וז'רבאז קובעים את חתונתם- 29 ביוני/29 ביולי.
בסוף הזוג מתחתן באותו החורף. כול הפרק השלישי מתאר את החתונה- מהעירייה לכנסייה משם לבר וללובר בלילה ארוך וחורפי במיוחד. ז'רבאז לובשת שמלת משי עם רדיד כחול וזוכה לכינוי 'זנב הפרה' מגיסתה לורייא ומתרעמת מדירתה של 'החיגרת' שישנה בחדרה עם קופו בעלה בדירה שחלקה עם לאנטיא.

"כאשר חסכונותיהם הגיעו לסך של שש מאות פראנק, (..) היא שאפה לבסס לה מעמד, לשכור חנות קטנה, ולהיות אף היא מעסיקה פועלת. היא חישבה את הכול מקץ עשרים שנה, אם ההצלחה תאיר לה פנים, יוכלו להגיע לידי הכנסה שנתית קבועה, שילכו להנות ממנה באיזה כפר". (ע"מ 118-פרק 4).

הזוג עובר דירה מבית שקרוב לזוג לוריא שנוא נפשה של ז'רבאז לרחוב 'טיפת הזהב'/רח' נאב- דירה רחבת ידיים תמורת 150 פראנק לחודש. הם מתגוררים בסמוך למשפחת ג'וזא- אם ובנה הנער שחושק בז'רבאז. הם מסודרים כלכלית ומסתדרים מצוין עם שכניהם החדשים. נאנא נולדת לז'רבאז ולזוג לאחר כמה שנים והיא מתכוונת לפתוח מכבסה ולהתעשר. קורה מאורע הטורף את הקלפים:
ספויילר (לא כזה מרכזי)
"אבא! אבא!" צעקה בכול כוחותיה. (..) הרתך רצה להתכופף, אך רגלו מעדה. אז, בפתאומיות, באוילות (..) התגלגל וגלש משיפועו הקל של הגג, בלי שיעצור כוח להיעצר".
(..) "כאשר האלונקה הגיע סוף-סוף, התחילו לדבר על העברת הנפגע לבית-חולים, קמה ז'רבאז על רגליה ואמרה בתקיפות:
"לא,לא,לא לבית החולים!... אנחנו חיים ברחוב טיפת הזהב".
(ע"מ 126-5).

"בבוקר ובערב הייתה הולכת לרחוב טיפת-הזהב לראות את החנות, שעדיין עמדה להשכירה".
(ע"מ 134-פרק 4).

בעזרת הלוואה שמקבלת נאנא היא סוף סוף פותחת את המכבסה שלה, כאשר היא נשארת מפרנסת יחידה לקופו ושלושת ילדיהם.
המכבסה נפתחת ונצבעת בכחול ומיד נוכלת הצלחה ומושכת את דרי הרובע. בפרק השישי מסתכסכים יותר ויותר הגיסות לוריא וז'רבאז:

"זהו! אני מעדיפה זאת; תשמרו לכם את כספכם! אני אקח את אמא קופו, אתם שומעים! ערב אחד אספתי לביתי חתול ששוטט ברחוב, אני יכולה לאסוף גם את אמא שלכם! והיא לא תחסר אצלי כלום,
(..) אל אלוהים! איזה משפחה מזוהמת!". (ע"מ 172-פרק 6).
מרת לוריא מפיצה שמועות שז'רבאז בוגדת באחיה קופו עם הנער ג'וזא, מקנא בה על הצלחתה ומתקמצנת בהוצאות המשפחה. בזמן זה ז'רבאז מנהלת את המכבסה ברשותה, דואגת למדאם קופו הזקנה, לקופו שמתהלך יום-יום שיכור ברחובות ולשלושת ילדיה. ייפתח סכסוך בין שתי המשפחות.
בפרק השביעי והאחרון של החלק הראשון של הרומן נערכת סעודה המונית ל14 איש מכריה וקרוביה של ז'רבאז, לחגוג את יום הולדתה ב 19 מביוני. להשלים עם בני לוריא ולחגוג את הצלחת המכבסה.

"ז'רבאז ניגשה, נישקה לגיסתה, כפי שהוסכם , באמרה :
"אנא, היכנסי, זה ניגמר, לא כן?... שתינו ניהיה להבא ילדות טובות". ומרת לוריא השיבה:
"איני מבקשת יותר אלא שזה יימשך תמיד". (ע"מ 226).

בארוחה דשנה במיוחד הכוללת נזיד בשר, אפונים בשומן חזיר, בשר חזיר עם תפו"א , אווז חגיגי ורפרפת/עוגה גדולה עם תותים וכמובן הרבה יין... חוגגים כול הדמויות שברומן ומרכלים בפה גלוי אחד על השנייה שבמרכז הסעודה כולם שחים על ז'רבאז...

'יתומה עזובה לנפשה, איש לא שמע קול בכיה, רק עצי היער והרוח'- שרה גברת לירא, מעובדות המכבסה.

"ז'רבאז ינשבה קפואה כולה, (..) מחמת אימה שתראה אחד משני הגברים שממול נופל בפתע-פתאום קטול באמצע הרחוב".

תוך כדי הסעודה קופו ולנטיא פוגשים זה בזה- שניהם שיכורים חדלי אישים.
"ז'רבאז חשה שהיא מתעלפת (..) ומקץ שהות-מה, כיוון שלא שמעה עוד כלום , חזרה ופקחה את עיניה, והוכתה תדהמה בראותה שהם עומדים ומשוחחים בשקט ובנחת.
'חצי מתה, נאספה למחרת, היתומה האומללה...
מסיימת לשיר מרת לירא.

בסוף החלק הראשון בסעודה בלתי נגמרת ז'רבאז חוטפת עלבונות מכול אחת ואחד ששרים שירים שיכורים הגברים והנשים כשמחוכם מתפוצץ...

"ז'רבאז"- לפחות בחלקו הראשון קריא ביותר, עם פנצ'ים מלאי הומור שחור על ז'רבאז ועלובי החברה הרבים המכילים רומן קלאסי וקצבי המכיל את המיטב של אמיל זולא.

מומלץ לחובבי ספרות צרפתית וקלאסית (שאיך שהוא הצליחו להשיג עותק...).

במלוא האנדרנלין החלק השני ממתין לי.”

“מנשה לוין תרגם ספר זה, שיצא (שוב) ב-1969, בתרגום שכיום יראה ארכאי, אבל לא בלי קסם.

ז'רבאֶז הוא אחד הספרים היותר מפורסמים בסדרת רוגון-מאקאר, אותה סדרה של 20 ספרים, שבאה להאיר את החיים בצרפת בכלל ופריז בפרט באמצע וסוף המאה התשע-עשרה. לספר הבא אחריו, ננה, קישור ישיר לספר זה, באשר ננה היא בתה של ז'רבאֶז, שאת העובר עליה אנו קוראים בספר זה בעוד היא ילדה ונערה בלבד.

את ז'רבאֶז אנו לומדים להכיר והיא בת 22, כבר מטופלת בשני ילדים, גרה עם לנטיאֶ הכובען. בשלב מסוים הוא נוטש אותה. אבל ז'רבאֶז לא אמרה נואש באשר היא חשה חזקה ויכולה לפרנס עצמה וילדיה. לא עוברים ימים רבים ולחייה נכנס קופו, הרתך החרוץ, ושניהם עוברים ימים יפים יחדיו. הוא בונה גגות, היא פותחת מכבסה עצמאית ומעסיקה עובדות. הם מתפרנסים יפה.

יום אחד נופל קופו הרתך מגג, נחבל קשות, והנפילה הזו היא למעשה הנפילה שלו ולא ז'רבאֶז גם יחד. באותו זמן בערך חוזר, משום מה, לנטיא הכובען ונכנס לחייהם כשהוא הופך לידידו הטוב ביותר של הבעל קופו. בהמשך הדרך מוצאת עצמה ז'רבאֶז יוצאת ונכנסת משתי מיטות, מין משולש ישר זווית שכזה. בפינה (של המכבסה, יושב ומתבונן) אנו מוצאים את גוז'אֶ, השכן לשעבר של ז'רבאֶז בדירתה הקודמת, המאוהב בה נואשות, אך לא עושה דבר.

בין לבין מגיעה לעולם גם ננה, ילדה חצופה ומושחתת, הרואה דברים לא תקינים בביתה, אך כשדברים לא תקינים מתרחשים בבגרותה שלה היא חוטפת על כך על ימין ועל שמאל, הן מאביה והן מאמה.

הנפילה של קופו מביאה אותו לשבת בבית, למרות יכולתו לעבוד, להפוך לשתיין ולשבת עם ידידיו השתיינים במסבאה של האב קולומב במקום לצאת לעבודה. אבל ז'רבאֶז לבה רחב והיא מעדיפה בעל חייכן וקצת הלום יין מאיש מכה וקשה. גם לנטיא, המוצא בביתה מיטה, שמח לפוש בצל קורתה ולא לעשות דבר. כל עוד העסקים טובים, וכולם הרי מחבבים את ז'רבאז, הכל טוב ויפה. אבל לא לעולם חוסן. הכסף הולך לסביאה והוללות במקום לתשלום חובות ושכר דירה, לנטיא לא נאמן לז'רבאז עד הסוף ומאחורי גבה גורם להזרקותה מחנותה. ההדרדרות מהירה, כואבת, עצובה ורק ננה מצליחה לברוח בזמן.

זולא יודע לכתוב. לפעמים הוא כותב יותר מדי, לא מותיר דבר לדמיון הקוראים ומתאר הכל עד לפרט הקטן ביותר. בכל זאת, תאור העליה והנפילה מדוייק ויפה, עד כמה שיפה יכול להיות תאור של כאב ומוות.

הספר הזה מומלץ בפני עצמו ובטח כאחד מסדרת רוגון-מאקאר, לקוראים הסדרתיים, שלא מחמיצים כל ספר של הכותב האהוב עליהם.”