היינץ קוהוט, אחד הפסיכואנליטיקאים המשפיעים ביותר במאה-העשרים, פיתח את המושגים והתאוריות של פסיכולוגיית העצמי. ספר זה, שפורסם לאחר מותו, מציג את כתביו ואת משנתו לגבי תפקיד היחיד, כמו גם לגבי "עצמי – הקבוצה" בהיסטוריה, באומנות, בדת ובפוליטיקה. על ידי יישום פסיכולוגיית העצמי לספרות ולהיסטוריה מבהיר קוהוט את תפקיד "העצמי הגרעיני" אצל הגיבור ואצל האדם הטרגי, אשר המלט של שיקספיר מהווה דוגמה לו וכן חוקר את משמעותם של אירועים היסטוריים כעלייתו של היטלר בגרמניה.
בקובץ כלולים מאמרים על אומץ-לב, על מנהיגות ועל העצמי בחברה שלא התאורטי לרעיונותיו של קוהוט וכן תמלילים של שיחות שקיימו קוהוט וסטרוזייר על תרבויות כפי שפסיכולוגיית העצמי מפרשת אותן.