מרטין היידגר (1889-1976) היה ועודנו אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהגות בת-זמננו – השפעתו על סרטר, בלנשו ודרידה הנה מכרעת – מאז פרסום ספרו "היות וזמן" בשנת 1927. בספר זה קרא היידגר תיגר על הפילוסופיה המערבית כולה, בתובעו להציב מחדש את השאלה היוונית העתיקה בדבר ההיות (השאלה האונטולוגית). לכל אורך דרכו הפילוסופית, שאלה זו היוותה עבורו מקום להגות על אודות האדם בהתקיימותו בתוך עולם בעל משמעות, כלומר בהיותו כאן (השאלה ההתקיימותית). מהמקום הזה היידגר הקריא מחדש את דפיה המצהיבים של ההיסטוריה ההגותית של התרבות שבה אנו חיים, הציע מבט נוקב על הווייתנו המודרנית. תוך כדי הצגת המחלוקת המפורסמת בדבר מעורבותו של היידגר בנאציזם, מפגיש אותנו ספרו של טימותי קלרק לא רק עם מושגי המפתח אצל היידגר של "היות וזמן", אלא גם פותח צוהר נגיש אל עבר מחשבתו המאוחרת יותר של היידגר, כלומר לעבודתו הקריטית של היידגר על אמנות, שפה ושירה. ספר מבואי זה מספק נקודת פתיחה אידיאלית לקוראים שאינם מצויים ברזי הגותו של היידגר, תוך כדי עיסוק בעניינים ובמושגים כגון: - גבולותיה של "התיאוריה" - ההיסטוריה של ההיות - מקורה של עבודת האמנות - השפה - השירה והפוליטי - השפעתו של היידגר טימותי קלרק מלמד באוניברסיטת דרהם (Durham); נמנה על אחד מעורכים ה-Oxford Literary Review ומחברם של הספרים "דרידה, היידגר, בלנשו: מקורות למושג ולפרקטיקה הדרידיאניים של הספרות" (1992), ו"תיאוריית ההשראה" (2000).