העיסוק בטקסט הפרוידיאני ובדמותו של פרויד אינו נובע רק מעניין היסטורי אלא מהניסיון להבין את עצם בריאת הפסיכואנליזה. שהרי קורות חייו של פרויד וסיפורה של הפסיכואנליזה קשורים זה בזה בקשר הדוק. בעיני עצמו, פרויד אינו מטפל אלא כובש, ארכיאולוג, בלש של נפש האדם. כאשר הוא חוקר את הלא-מודע ומציגו במילים, אין הוא חושש להתקדם, לחדור עוד ועוד אל המעמקים, להכיר מקרוב את מושא כיבושו. ישנו יסוד מאוד מוחשי, חושני, מיני אפילו, בקשר שהוא מקיים עם מחקרו. כדי להוציא לאור ידע על אודות הסמוי, אשר ניגשים אליו בדרכי עקיפין, הוא מעז להישען לא רק על סיפורי מטופליו, אלא גם על חיי היומיום שלו, חלומותיו, נסיעותיו, קריאותיו, המתח הפורה שהוא מטפח בינו ובין יהדותו, אהבת הידידוּת שלו והקסם הדו-ערכי שהוא מוצא בדימויים.

בספר שלפנינו מתחקה לידיה פלם אחר האמצעים והעולמות הפנימיים שפרויד עושה בהם שימוש כדי להגדיר את מה שמתנגד לעצם הייצוג – הלא-מודע. כבלשית היא מתגנבת אל האינטימיות היוצרת של פרויד ומראה כיצד רעיונותיו זוכים לביטוי בתשוקת הארכיאולוגיה שלו, ביחסים הנרקמים בין ניסיונו הקליני לבין היצירות הספרותיות שהוא קורא – בגיבוש התיאוריה שלו באנליזה העצמית.


לידיה פלם היא פסיכואנליטיקאית וסופרת. בעברית ראה אור ספרה" איך רוקנתי את בית הוריי" (רסלינג – סדרת ושתי, 2007).

שם הספר
איך רוקנתי את בית הוריי
מכתבי אהבה בירושה - ושתי #