במכנסי ג'ינס מהוהים ובשֵׂער כהה פרוע, נראית לין שואו כנערה בגיל ההתבגרות. לכן, אין פלא שסנטור אריק גנתר טועה לחשוב שהיא דיירת ב‘בית האופק‘, ולא היועצת הפסיכולוגית שם.
לא שהוא הולם את דמותו של הפוליטיקאי המצוי, עם מראה כוכב הקולנוע שלו ומבנה גופו האתלטי. אפילו לין - צינית, עקשנית ובהחלט לא מעוניינת במערכת יחסים - אינה מסוגלת להתעלם מתגובת גופה לגבר זה.
לכאורה, הוא מגיע להגן על לין מפני מקומיים נזעמים, שאינם רוצים שהבית שמיועד לשיקום נערותיה העברייניות, ימוקם בשכונתם. אבל לדעת לין, הוא מחפש הזדמנות להצטלם לתקשורת, לשחק את הגיבור - הדבר האחרון הדרוש לה או לבנות שלה.
הן זקוקות להבנה. לין יודעת היטב מרד נעורים מהו. היא חוותה על בשרה את המחיר שובר הלב של הדבר. היא לא מוכנה להתקרב כלל לסנטור הטוב, רק כדי לראותו נעלם לו ברגע שישיג את מבוקשו. למרבה הצער, אריק מסרב להיעלם.
ברגע שאריק מביט בעיני הברקת של לין, העניין שלו בקריירה נכנס לתחרות קשה עם העניין שלו בה. העובדה שהיא דוחה את עזרתו, רק מחזקת את משיכתו כלפיה. הוא נחוש להכירה ולעזור לה, גם אם פירוש הדבר מעבר פיזי ל‘בית האופק‘.
אבל כשהשניים נקשרים זה לזה בלב ובנפש, מתברר כי לין מנהלת מלחמה פרטית משלה כנגד שדים מעברהּ וכנגד ההשתוקקות הגוברת והולכת שלה אל הגבר היחיד שראוי כי תילחם למענו.