“מזמן לא נתקלתי בתימצות כל כך ברור, יפה ומקיף של סיפור, כפי שמופיע בגב הספר, ואשר הופך כל מילה נוספת למיותרת.
אז עם כל הכבוד הראוי, אנסה להוסיף עוד מספר מילים בשולי הדברים, ולאו דווקא לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.
המחבר משים עצמו כ"נביא לייט" ומנסה לצפות את תוצאות הסכסוך המשולש ישראל-איראן-פלשתינאים בשנת 2018, כשבעים שנה לאחר שהוקמה מדינת ישראל.
אלון ניסים כהן יוצא מתוך "פלטפורמת מידע" עכשווית שעליה, וממנה, מתבססים הערכותיו לפתרון הסכסוך.
הוא אינו נוטל לעצמו חופש מוגזם מדי בדמיונו והולך עקב בצד אגודל בתיאור המהלכים העתידיים, עד לתוצאה הבלתי נמנעת, לדעתו.
בתווך, ישנו סיפור שבו גלעד שנפצע קשה, בעת שנפל בשבי הפלשתינאים - מועבר לאיראן, ובבית החולים בטהרן מתאהב ברופאה יפהפייה, מנהלת המחלקה, שעושה הכל כדי להצילו.
מצא חן בעיני "הסברו" של גלעד להיותה רופאה מצליחה, בעלת שם עולמי: "...לא פעם כשהביט ביופייה מצא עצמו משתעשע ברעיון כי לא פלא שהצליחה כל-כך במקצוע הרפואה. איש הרי, חשב, לא יכול לוותר ולצאת מן העולם כאשר עומדת מולו היפה בנשים. נהפוך הוא, השלמות שבה גורמת לאדם לרצות לחוות עוד רגע בחיים, עוד מבט, עוד קשר עין, רק לא להיפרד מיופייה. רק לא להיפרד מיופי הבריאה."
אומנם לא ביאליק, אך תסכימו איתי שהרעיון - מקסים.
הסיפור מגולל בפנינו את אחד מסיפורי האהבה היפים, העדינים, כמו גם הבלתי מציאותיים שבהם נתקלתי.
במהלך הסיפור, נידונות שאלות בדבר קיומנו - המדינה הציונית - כאשר הרופאה, שבאופן מפתיע מצויה בפרטי הנעשה בארץ, מנהלת דיון פילוסופי מעמיק עם גלעד החולה, ומעמידה מולו "מראה" ו"נכנסת לו לוורידים" כדי להראות לו כיצד אנו חיים במדינה, תוך הצגת שאלות קשות ומוסריות בדבר קיומנו.
ספר מעניין שבו כל אחד, מן הסתם, ימצא משהו מוכר, ולא יישאר אדיש לתוכנו.
נהניתי.”