"שמעתי את זעקותיו של עינאללה ואת שירתה של סמירה שטבעה ביגון. חיכיתי לשווא לאפיריון הנישא על כתפי הסריסים. הקולות, הריחות המציאות והחלום היו לבליל של תשוקה וחרדה. הכלה, הבתולה, השפחה והסריסים היו לאחד. הם באו לסגור חשבון ישן נושן על פסגת הקווקז. הלילה אני הולך לשלם על חטאיי מגלגולים קודמים. נשאתי כפות ידיי בתפילה לאש התמיד הבוקעת מאח ברזל וחיפשתי את האור הגנוז שהעניק לעולמנו נעורים, יופי, בת צחוק של בתולה יפהפיה ופיגיון חד-להב. רוחותיהם של מאות נוסעים על דרך המשי עדיין מרחפת כאן, לילה-לילה אנו שומעים מבין הקמרונים את זעקותיו של עינאללה הקורא לעזרה ומבקש נקמה... מן הבור עלה קולה המהדהד של סמירה ששרה בקולה הקסום שיר ערגה וגעגועים לאהובה, שנגזל ממנה לטובת מנהיג שיירות קשיש. הזוגות האוהבים ממשיכים לשיר את הבלדה על הבתולה סמירה"
אגדה ומציאות, כשפים, מיסטיקה, אהבות ושנאות, יצרים פרועים ורומנטיקה, תככים ומזימות, דמעה וצחוק משובב מאכלסים את קובץ הסיפורים "מילואים בשדות האורז". תיאוריו של הספר צבעוניים כמו הלבוש האתני של הנשים ועשירים בצבע ובארומה של בשמים ותבלינים בשיירות שבדרכי המדבר של מרכז אסיה. בספר, זה לצד זה, סיפורי עלילה המתרחשים ביורטות מונגוליות, בשיירות מאובקות בדרכי המדבר ובערים קדומות על דרך המשי במרכז אסיה, ומחרוזת סיפורים על רקע החיים בירושלים - דמויות מן היישוב הישן מככבות לצד דמויות ממגדל השן האקדמי. המחבר נועץ בהם את חוד הקולמוס שלו ומגלה לנו פנים חדשות במראה.
בן ציון יהושע, סופר וחוקר, נולד בירושלים לאב שעלה מאפגניסטן ולאם בת היישוב הישן הספרדי בירושלים. כיהן בעבר כמנכ"ל הוצאת מאגנס באוניברסיטה העברית.
