הכתבים המקובצים באסופה זו מפרי עטן של נשים יהודיות במאה התשע-עשרה מפריכים את המוסכמה בדבר שתיקתן של הנשים בתנועת ההשכלה.
מחקר של כמה שנים בארכיונים ובכתבי העט הספרותיים העבריים של התקופה חשף כתבים עבריים מגוונים של כעשרים וחמש נשים ששאפו לקחת חלק במהפכה התרבותית והחברתית לה הטיפה ההשכלה.

כתיבה עברית של נשים לא היתה אמנם זרם דומיננטי ברפובליקה הספרותית של ההשכלה, נתקלו במחסום תרבותי-מגדרי גבוה במיוחד שיצרה הדרתן מן התרבות העברית – תרבות הקודש והחול גם יחד-ומן השפה העברית, שפת הספרות המתחדשת.

אפילו המשכילים שהצהירו על רצונם להרחיב את השכלת הנשים, לא ראו בנשים שותף שווה, ותנועת ההשכלה התנהלה כ"מועדון גברי".

הכתבים הנשכחים המובאים כאן מוכיחים כי לפחות כמה נשים, רובן ככולן בנות יהדות מזרח ארופה, לא השלימו עם הדרה זו והשקיעו מאמצים ניכרים כדי לחצות את המתרסים שעמדו בינן ובין ספרות ההשכלה העברית:
מתרס השפה, מתרס הבקיאות בספרות הקנונית ומתרס ההדרה מן התחום הציבורי.
התופעה המתגלה מתוך אסופה זו משנה את ההנחה המקובלת, כי לספרות הנשים העברית של תחילת המאה העשרים לא קדמו התחלות במאה התשע-עשרה.

שם הספר
מליצת ישרון: לשלמה לויזון
צבועים וישרים, אלילות וליליות
האחת אהובה והאחת שנואה - בין מציאות לבדיון בתיאורי האישה בספרות ההשכלה
מחלום למציאות: ארץ ישראל בספרות ההשכלה
להיות אשה יהודייה קובץ שלישי