מיהו הגיבור הלאומי במצרים המודרנית? כיצד זכרה וזוכרת האומה המצרית את אבותיה המייסדים? הספר פירמידה לאומה מציע התבוננות מקורית ומקיפה ביחסי הגומלין ההיסטוריים שבין הזיכרון הקיבוצי וההנצחה הציבורית ובין התפתחות התנועה הלאומית והזהות הלאומית במצרים במאה-העשרים. החוקר ישראל גרשוני מחיל על ממצאיו תובנות, תיאוריות ושיטות מחקר חדשות מתחום לימודי ההנצחה והזיכרון, ומגיע למסקנות מרתקות ומפתיעות. הוא בוחן את התנהגותם של קהילות וכוחות פוליטיים מגוונים – בנסיבות פוליטיות ובזמנים משתנים – בשדה ההנצחה והזיכרון הלאומי; כיצד נתפסו התחייה הלאומית וגיבוריה ברגעי הדרמה הגדולים שלהם? ישראל גרשוני מייחד תשומת לב רבה לתפקיד שנודע לאמנות הפיסול הילידית בהנצחה הציבורית – פסלים מצרים פיסלו את ייצוגי האומה ביצירות מונומנטליות שהוצבו בזירה הציבורית – ואגב כך מתאר התגוששויות ומאבקים פוליטיים חריפים ומרים בין סוכני ההנצחה הדורשים להטביע את רישומם בנוף ההנצחה. המחבר מוליך את קוראיו במסלול מרתק ומשתנה: מהתקופה העות`מאנית, אל ימי השלטון הקולוניאלי בסוף המאההתשע-עשרה ובראשית המאה העשרים, אל העידן הפרלמנטרי המלוכני במחצית הראשונה של המאה העשרים, ועד לימי הרפובליקה המהפכנית ויורשיה הפוסט-מהפכניים בסוף המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת. ישראל גרשוני הוא פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. ספרו הקודם ב"ספרית אפקים": אור בצל: מצרים והפאשיזם, 1937-1922 (1999).