“יהונתן גפן איננו.
כשהייתי בת חמש הייתי מאוהבת בו, ולא בגלל "הכבש השישה עשר", אלא בגלל "מכתבים למערכת" (לא בדיוק משהו שילדה בת חמש צריכה לשמוע, אבל אצלנו בבית לא כל-כך האמינו בתקליטי ילדים).
את "שיני חלב" או "רומן בוסר" קראתי בפעם הראשונה בתחילת התיכון, ואחר-כך קראתי אותו אולי עשר פעמים. זה היה גם הספר שבעזרתו הצלחתי לשכנע את אחי הצעיר להתחיל לקרוא ספרים, וזה עבד, וזה עובד עד היום.
ברומן הביוגרפי למחצה הזה גפן מספר על ילדותו, התבגרותו ועזיבת העמק אל העיר הגדולה. הוא עצוב ומריר ומצחיק בצורה בלתי רגילה. לא ספרות מופת, אבל יש בו חן ורעננות, והוא זכור לי כממתק ספרותי מנחם.
לזכרו של יהונתן גפן, אקרא אותו עכשיו בפעם האחת-עשרה.”

“כמעט הזלתי דמעה אמש { ברצינות ] כאשר קראתי -אם קצת

באיחור -את הטור מיום שישי האחרון במעריב של יהונתן גפו

מכמיר עצוב -אבל גם קצת מצחיק

אב בת ואוטו אחד פרוץ -חובה לקרוא

זה החזיר אותי כמעט 27 שנים אחורה -לתקופה מדהימה

חיים בפנימיה חקלאית אי שם ליד חדרה

היינו צעירים חצופים חסרי דאגה -ובעיקר רוצים ללמוד מה

שיותר- אבל לא בבית הספר

רצינו להכיר ספרים וסרטים ואנשים חדשים -וכמובן ספרים

אם יש משהו אחד שמזכיר לי לעיתים כאשר אני מתרפק בערגה

על אותה תקופה -זה הספר " שיני חלב " של אדון גפן

יצירת מופת סרקסטית וצינית - אך אם זאת מדהימה בפשטותה

וביופיה . ממרחק שנות אור היום אפשר לראות את הספר הזה

כתמונת ראי למשהו שהיה ולא יהיה עוד לעולם

טוב או רע- תקראו ותחליטו לבד”

“ספר לא ידוע כל כך של גפן. לדעתי ספר הפרוזה הראשון שלו. מתוארת התבגרותו של גפן בנהלל, כולל מעשה נורא שביצע יחד עם אחרים. גפן יודע לכתוב, חד, ציני, מלא הומור. לאוהבי גפן.”