יהלה עוברת לתל-אביב ומשאירה מאחור בקיבוץ בעל וילד- בקיצור, חיים אחרים. בתל-אביב, היא מנסה להשתלב בתיאטרון ובקולנוע של שנות ה-60, באוירה המינית הבוהמיינית, התובעת אהבות קצרות ומכאיבות, נסיונה של יהלה להגיע ללונדון לממש את חלומותיה כשחקנית, מגיע עד לראש פינה- מקום שריכז באותה תקופה תמהונים וילדי פרחים. לצד כל אלה מתקשה יהלה להתחבר אל חיים שהותירה מאחור. היא אינה מתפקדת כאמא, ביקוריה אצל הבן מייסרים ועקרים והיא חשה נבגדת פעם אחר פעם. המספרת מנסה לאמץ את חייה של יהלה. בין השתיים מתפתחת מערכת יחסים סימביוטית אמביוולנטית. יהלה אינה יכולה להתמיד בשום קשר, נודדת ממקום למקום, סמוכה על שולחנם אחרים, שוכבת עם כל עובר ושב, והמספרת היא זו שתמיד מושיעה אותה, שולה אותה מסבך הקשרים. היא שם- כדי להרים יהלה על הרגליים