היה זה לפני שנים רבות, בעת העידן הראשון, ובו בני התמותה הועלו לדרגת נשגבים על ידי השמש הבלתי מנוצח והאלים השמימיים האחרים. דמויי אלים אלו היו לנסיכי הארץ ושלטו בעידן זהב זה בעזרת פלאים לאין שעור שחוללו. אך כמו כל האוטופיות, גם עידן זה הסתיים בדמעות ובשפיכות דמים.
ספרי ההיסטוריה הרשמיים טוענים שנשגבי השמש נפלו לטירוף ולא נותר אלא להמית את כולם כדי למנוע מהם להשמיד את הבריאה כולה. אלו שהיו עד כה שליטים נאורים הפכו לעריצים ולתועבה. כמה ליחשו שנבחרי השמש נבגדו על ידי אותם אנשים אהובים שהיו סגניהם ובני לוויתם: הנשגבים העוצמתיים פחות המגיעים משושלת חמשת דרקוני היסודות. בכל מקרה, העידן הראשון הסתיים ונפתח השער לעידן של כאוס ומלחמה, כאשר העולם המתורבת התמודד כנגד הפלישה של בני הפיה המטורפים וההרס של המגפה הגדולה. זמן נורא זה הסתיים רק כאשר קיסרית הארגמן, בת הדרקונים העוצמתית, עלתה לשלטון, הביסה את כל האויבים וייסדה את הקיסרות העצומה.
למשך זמן מה, הכול התנהל על מי מנוחות – לפחות עבור אלו אשר השתחוו לכפות רגליה של הקיסרית.
אבל הזמנים שוב משתנים. קיסרית הארגמן נעלמה, או שמא מסתגרת. הכוחות האפלים של האל-מתים ובני הפיה רוחשים שוב מתחת לפני השטח. והדבר הנורא מכל מתרחש: נשגבי השמש חוזרים. לכל אורך הבריאה, גברים ונשים מגלים בתוכם את כוחות השמש הבלתי מנוצח ומתעוררים בהם זיכרונות של אותו עידן זהב מרוחק. ילדי השמש, התועבה, נולדו מחדש.
שני נשגבים – המתנקשת ברקת הרמונית והחייל דייס – כבר חצו את נתיבי גורלם בעיר המסחר המזרחית נקסוס. אך נתיבי הגורל אינם יודעים גבולות יבשתיים. נשגבי שמש אחרים חוזרים לארצות אחרות, נשגבים אשר גורלם שלוב באלו של ברקת ושל דייס.
זהו סיפורם.