פרופ' פרנץ בריל נולד בגרמניה וסיים את לימודיו ברפואה באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת באזל בשוויץ.בשנת 1993 עלה ארצה והיה בין מייסדי מושב כפר ידידיה.
זהו ספר יוצא דופן בגישתו ההומניסטית העמוקה, בהסתייגותו המופגנת מהפרקטיקה המצויה, המלבישה על סימפטומים של מחלות נפש אינטרפרטציות פשטניות — ערוכות לפי דוגמות של אסכולות וזרמים של הפסיכולוגיה, שכל עיקרם לספק לרופא המטפל תשובה גזורה ומוכנה מראש להתנהגותו של החולה.
כנגד גישה זאת גורס פרופ׳ בריל, שעל הרופא להתמודד כל פעם מחדש עם הסיטואציה הנפשית שמתגלה לעיניו ולהכריע לגבי דרך הטיפול שיש לבחור בה לכל חולה וחולה בנפרד.
על הרופא, אומר פרופ׳ בריל, להאבק על הבנת התנהגותו של האדם במעמדים שונים — בלי להכנע ובלי לקנות לעצמו שחרור מהחרדה הכרוכה במאבק זה בפעולה עפ״י ספר שהוא למד.
הטיפול הפסיכיאטרי, לדידו של פרופ׳ בריל, הוא בעיקרו דיאלוג אמיתי וכן בין שני אנשים, והוא גם הנכונות לבחון ולהעריך מחדש את ההנחות והאמיתות שרכש לעצמו המטפל בלמידה ובנסיון.
הקו המנחה את פרופ׳ בריל הוא, שיש לטפל בחולה ולא במחלה או במיכניזמים שלה, ושבמהלכו של טיפול זה צריך לנסות להבין את חוויותיו הקיומיות של האדם ואת בעיות התמודדותו עם המציאות.
פרופ׳ בריל סבור, כי לנסות להבין (ולא להסביר), פירושו להגיע לאמת המשמעותית (ולא האוביקטיבית), אשר היא זו שמאפשרת ליצור בסיס לויכוח ולדיון עניני על הממצאים המחקריים.
אמת זאת היא שצריכה לכלכל את מעשיו של רופא הנפש, ולא בניית היפוטזות על מהות האדם ומחלותיו הנפשיות — והפיכתן של אלה לתאוריות שונות במסגרת מדעי הרוח והחברה.