“"בשתיים בצהריים התחילה המלחמה. כך גם אמרתי לסמל המבצעים לרשום ביומן, ארבע עשרה אפס אפס תחילת מלחמה" (עמוד 113).

בעקבות הסדרה "שעת נעילה" שבתי לספרים רבים אודות מלחמת יום הכיפורים. אחד הרומנים משובחים שנכתבו אודות המלחמה הוא הספר "היקיצה הגדולה" (הוצאת כתר, 1982) מאת בני ברבש. הספר נפתח לאחר שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה. אסף הנדלסמן, קצין אג"ם בחטיבת שריון שלחמה ברמת הגולן, "מוסבניק" לשריון שהשתחרר לאחר "השנים הקשות של השירות, מלחמת ההתשה הממושכת, המרדפים המתישים" (עמוד 62), ושב לשירות, נפצע קשה במלחמה ושוכב ללא הכרה בבית־החולים בצפת.

מפקד החטיבה שלו הוא "אלוף משנה אלי הנגבי, קצין ללא דופי, עבר ללא רבב, רצוף מעשי גבורה, עטור ניסיון, למוד קרבות, ארבע פעמים נפצע – פעם אחת קשה – קיבל את עיטור המופת ומספר פעמים צוין לשבח" (עמוד 10). בעקבות תלונה של סגנו, נחקר אלי בידי ועדת חקירה שבוחנת את מהלכי חטיבתו בקרבות הבלימה ברמת הגולן ובהבקעה לסוריה. בלי עדותו של הנדלסמן לא תוכל הוועדה להגיש את מסקנותיה, והנגבי משוכנע שעדות זו תוכיח כי פעל כשורה.

הנגבי, מצטייר מהספר כבן דמותו של הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון, שהיה גם הוא קצין צנחנים אשר במלחמה פיקד על חטיבת השריון 401 בקרבות הבלימה בסיני. גם הוא "הביא לשריון את האווירה המיוחדת שספג בצנחנים במשך שנים" (עמוד 14). עתה, לתחושתו, מעזים קצינים שמעולם לא התנסו באימי המלחמה בקרבות קשים כמותו, לערער על החלטותיו במלחמה.

"איפה הם היו כשהוא פיקד על החטיבה שלו, מנהל את קרבות הבלימה העקובים מדם מול מאסות של טנקי אויב? ואיפה הם היו כשהוא, באופן אישי, הוביל את הטור הצפוני בקרבות ההבקעה? ובאחד עשר באוקטובר, אותו יום אומלל שמשום מה הם לא חדלים לחקור עליו, איפה הם היו כשנגמ"ש הפיקוד נפגע משני טילים והוא, לפני שרץ לטנק סמוך כדי להמשיך לפקד על הכוח, הוא באופן אישי חילץ את קצין האג"ם וארגן את פינויו, דבר שדרך אגב, כך שמע, הועבר לידיעת הוועדה לעיטורי גבורה" (עמוד 8), חשב הנגבי על חוקרי הוועדה.

לתחושת הנגבי, האזרחים אינם "מבינים בחוץ שלהיות קצין בצבא זה מקצוע, מקצוע מורכב ומסובך הדורש התמסרות, מיומנות, כושר אנליטי, מנהיגות, יכולת להפעיל אנשים בשגרה אפורה ומטשטשת ובמצבי לחץ קיצוניים, כשכולם נוטים להיצמד בציפורניים לקרקע, לאמא אדמה הטובה והמיטיבה, ולא לזוז עד יעבור זעם. לקרוע אותם מרבצם צריך, לעקור, ולהוליכם, בניגוד לכל היגיון, אל תוך תופת מזרה אימים" (עמוד 11).

על רקע ההמתנה ליקיצתו של הנדלסמן, תיאר ברבש בספר, כשהוא מדלג קדימה ואחורה בזמן לתקופה שלפני, במהלך ואחרי המלחמה, את ימי הכוננות, את קרבות הבלימה ברמת הגולן, את דיוני וועדת החקירה ואת ניסיונם של הנגבי, הנדלסמן, ענת (זוגתו של קצין האג"ם) וקרוביהם להתגבר על טלטלת המלחמה ולאחות את שברי עולמם. "משהו השתבש כאן" (עמוד 106), קבעה ענת בספר, והשיבוש הזה, שראשיתו במלחמה שפרצה לפתע, הרס את חיי גיבורי הספר והותיר את רישומו על מדינה שלמה.

ברבש, סופר ותסריטאי "גדל והתחנך בתל־אביב ובקיבוץ גדות. שירת עשר שנים כמפקד בחטיבת גולני" (מתוך גב הספר). במלחמה לחם בשורות גולני ברמת הגולן ונפצע בהיתקלות עם הקומנדו הסורי סמוך למזרעת בית ג'אן, במהלך מתקפת הנגד לשטח סוריה. כבר בספרו הראשון הוא התגלה כמספר נהדר של סיפורים, והספר סיפור חזק ומרתק לקריאה.”