“לא מזמן נרשמתי לספרייה. הרעיון היה הגיוני לגמרי: אשאל ספרים שאני רוצה לקרוא אבל לא רוצה שיהיו לי וכך גם אחסוך כסף (הא!) וגם אמנע מלהתעסק במכירת ספרים...הגיוני, תודו. אבל רק חושף את בורותי בענייני ספריות. כי כשהגעתי לספרייה הנעימה והמרווחת, עם שטיח וכריות לילדים שרוצים לשמוע סיפור היתה לי רשימה מסודרת שכללה כ - 40 ספרים, ומהם מצאתי 3. ואז הבנתי שהמדיניות הנכונה פה דומה מאד למציאת מקום חנייה בעיר: האופטימיסטים חסרי הניסיון מדלגים על מקום פנוי בהנחה שימצאו אחד קרוב יותר. ואחרי הסיבוב השלישי הם חונים הרבה יותר רחוק מהמקום ההוא הפנוי, וגם מתפללים שלא יגיע פקח כי זה אדום לבן... היום אני באה לספריה בלי רשימות, לוקחת את מה שאני מוצאת (ספר שנשמע לי מוכר או ספר עם שם מושך) היו כמה פנינים שמצאתי שם, ודי הרבה בינוניים או למטה מזה. לפחות הקריאה בחינם.

לספר הזה בעל השם המסתורי היו כמה מליצי יושר. הראשון היה נושא מסקרן - נערה שנולדה בכת השוללת טכנולוגיה? שצריכה להגיע ללונדון ולהתמודד עם המאה ה 21? וגם העובדה (מודה בחשיבה סטיריאוטיפית) שהסופר הוא "סקוטי צעיר ומצליח עם שנינות ומבט יוצא דופן על החיים" לא שיחקה לרעתו.
אז זהו שפה אני והחשיבה הסטיריאוטיפית נפרדות כידידות. הסיפור הוא אמנם על נערה שנולדה וחיה בכת קטנטנה עם מייסד כריזמטי - שהוא הסבא שלה - הדוגל בגישה "טבעית" ו"אנטי מכשירנית". כל חברי הכת - רבים מהם יוצאי חלציו וחברי משפחתם - מחונכים להימנע מתוצרי הטכנולוגיה - חשמל וטלפונים מוקצים. רובם חיים בחווה בכפר מבודד בסקוטלנד, עושים כמיטב יכולתם לעבוד את האדמה בלי כלים ממונעים, סוחבים איתם לוחות עץ קשים עליהם מותר להם לשבת בכל מקרה שהמושב מרופד, ואחת לארבע שנים, בכל שנה מעוברת, מקיימים פסטיבל של אהבה חובקת הכל.

בנקס נוגע לפעמים בנושא המסקרן של צמיחת כתות דתיות ובניית מסגרות חיים נוקשות ובלתי מתפשרות, הצלחתו של אדם כריזמטי לבנות סביבו עדת מאמינים ולשכנע אותם שמה שטוב לו והוא אוהב הוא למעשה מה שהם זקוקים ורוצים, ואחרי שבנה את הגרעין מתחילים גם אנשים מבחוץ להצטרף, כשהחברים הגרעיניים מהווים עבורם הוכחה בצדקת הדרך. אבל בנקס מנסה ללכת בדרך הקלה: הוא חושב שמצחיק לקרוא על איזיס (שם חלקי של הגיבורה) המתמודדת עם העולם שמחוץ לחווה באמצעות אמיתות שטותיות שלמדה - זה אכן מצחיק בפעם הראשונה והשנייה אבל מייגע בפעם העשירית ומעלה. בנקס נוגע ברפרוף ושטחיות ברעות החולות של העולם המודרני, והאמירה שלו חסרת משמעות. נראה שהוא שבוי בידי ניסיון ההצחקה שלו ובונה את הסיפור כך שהגיבורה שלו תצליח לפתור בעיות מורכבות שנוצרו בעבר, בזמן קצר להפליא ולהספיק לארוחת הערב...

הספר נחמד. משעשע במידה. מנקה את הראש במידה. הוא קריא וקולח ונשכח מיד כשסיימת אותו. מי שכמוני סבר שמצא איזו פנינה בספרייה - הוא אופטימיסט חסר תקנה. אני תמיד חונה בחנייה שמצאתי גם אם היא קצת רחוקה מהיעד שלי, ושואלת בספרייה את מה שיש. וזה כל מה שיש לי להגיד להצדקתי.”