“השם רואלד דאל היה זכור לי מכמה מספרי הילדים עליהם גדלתי, אבל לא היה חלק מרשימת הקריאה שלי. את 'סיפורי הפתעה' קראתי לאחר שקיבלתי אותם במתנה, והופתעתי בעצם לגלות שמדובר בציניקן מושבע, שנון-מרושע ושוביניסט גברי ושמרן. סיפורי ההפתעה שבספר קריאים מאד ובהחלט מותחים, אבל לא מצאתי בהם עומק אנושי יוצא דופן, למרות יכולת התיאור היפה של דאל. מה שכן מצאתי, ובכמויות, הוא זלזול באישה כיצור תבוני וחרדה מפני ההשלכות של שחרורה על הגבר (הסיפורים מתרחשים במחצית הראשונה של המאה ה-20). גיבוריו של דאל, ברובם גברים בורגנים במיטב שנותיהם, מתייחסים אל נשותיהם כילדות קלות דעת או כמכשפות-כמעט, מסוגלים להמר עליהן(!) במשחק, ומצד שני נאלצים להתמודד עם בגידותיהן הרומנטיות, ועם נטיותיהן המסוכנות לרצח, או למצער לשליטה על הבעל האומלל ולהסטתו מדרך הישר.
מאפיין נוסף שעובר כחוט השני לאורך מרבית הסיפורים הוא החמדנות, החומרית וגם האינטלקטואלית, ועונשה. פה כבר ניכרת אמירה כללית על הטבע האנושי, כזו שאינה מוגבלת למין מסויים. כולם מנסים- אם דרך הימורים, אם באמצעות מעשה רמאות כלשהו, אם ביומרה אינטלקטואלית- לעבור את גבולם הטבעי. האם גם כאן ניכרת איזו חרדה שמרנית מפני שינויים חברתיים? ואולי זו סתם מוסרנות נוצרית שמסתתרת מאחורי ציפוי אלגנטי נוצץ של ליברליות?
ובכל זאת, שני הסיפורים הטובים ביותר בעיני, הם שני הסיפורים הסוגרים את הקובץ, ובשניהם צץ ועולה העל-טבעי. אחד מהם כמעט קפקאי, ובאופן חריג, הגורם שמתגלה בו בסופו של דבר כשפוי הוא דווקא הדמות שהצטיירה בראשיתו כ"האישה ההיסטרית".
על מלאכת התרגום, מראשית שנות ה-80, לא חתום איש! הוא אכן קצת מיושן כפי שצוין באחת הסקירות, אבל יפה ונעים לקריאה.”

“אוסף של סיפורים קצרים, לא אחידים ברמתם. רובם מעניינים, מיוחדים, מתארים מיתות משונות,התערבויות מוזרות בין אנשים, תוכניות וציפיות של אנשים שסופן ההפך מהמצופה . לא רציתי שהספר יסתיים. לפני קריאת כל סיפור הרגשתי כאילו קיבלתי חבילת הפתעה, שאיני יודעת מה היא תכיל. חבל שהתרגום כה מיושן, והאותיות המודפסות קטנטנות. מן הראוי היה שיתרגמו אותו מחדש, ללא שגיאות בעברית.”