שירתו של ראדו קלפר היא שירה חושנית מאוד, המביאה אל השירה העברית את ניחוחותיה של השירה האירופית. נגיעתו של קלפר בנוף היא מדוייקת ורווית כמיהה בלתי ממומשת. שיריו מבטאים את חכמת החיים של דור המשוררים, שחיו תחת שלטון קומוניסטי עוין לתרבות, ובתוך איסורי האהבה ההומוסקסואלית וייסוריה – אך גם את הלוך הרוח של הזמן החדש.