“אזהרת קריאה : מי שמתעב ג'וקים -שידלג על הביקורת .
מי שג'וקים -לא עושים לו דבר -מוזמן לקרוא .

הבית הוא בית משפחתו של קניוק-הסופר .אבי המשפחה החי עם רעייתו ובנותיו -חמוטל הבכורה ומליסנדה-הקטנה האוהבות חיות כמעט מכל סוג .זה התחיל מ-תנחום -החתולה שבתחילה חשבו שהינו -חתול ואח"כ משגילו כי הנה חתולה לא רצו להעליב אז "תנחום" נשאר ,ולארבעת "תנחומים" -גוריה :"תנחום -מספר אחת", "תנחום-שתיים",תנחום -שלוש" ו-"תנחום -ארבע שנקרא אדריאנה אילנובה" שגר בפתח תקוה.

כשחמוטל הייתה בת שלוש ורבע -היא רצתה חמור ,וקיבלה -חמור אשר נמצא בשדה וניתן לו השם- טמפו ,שהיה ניחן בחנחוני צלילים מדהימים ורכים כאשר הוא נוער.....ו-הכלב הקטנטן והלבן בשם ורד, גם יתושים שם לא הרגו ,ובכל המהומה הזאת כשנוסף בעל חיים למשפחה ,אבא בן דמות הסופר היה אורז מזוודה ,עוזב את הבית וחוזר באותו לילה או למחרת ,מתוסכל ,נרגז ומובס .

כשחמוטל הייתה בת חמש -התחוללה בבית מכת ג'וקים ."אנחנו לא קראנו להם מקקים מפני ששום ג'וק רציני לא יבוא אליך אם תגיד לו -בוא אלי מקק-.הג'וקים לא מבינים מדוע החליטו לקרוא להם מקקים בעברית צחה. הם נראים כמו ג'וקים ,הם מפחידים אנשים כמו ג'וקים,אבל מקק זה לא ג'וק,אפילו לא כמו,מקק זו רק מילה",איש לא העז להרגם !! ואבא ארז שתי מזוודות והודיע שלא יחזור לעולם. חמוטל לא הבינה -:"הם נורא מסכנים ,כי אף אחד לא אוהב ג'וקים".אבא חזר הביתה -ישב בכורסא ואמר למשפחה :"אתם משפחה קשה ,מנין לקחתי אתכם".וכך -הג'וקים מתו בבית של חמוטל ומליסנדה-בשיבה טובה .

אח"כ הגיעו או שמא נאספו לבית ולמשפחה הזאת עוד חיות ,ובכל פעם אבא עזב את הבית במחאה וברוגז והיה חוזר לאחר כמה שעות רוטן ,מתוסכל ,נרגז ומובס .המהפך חל כאשר באו לראיין מהטלוויזיה את אבא על החיות שגרות בבית ,כי שמו יצא למרחוק ,ואבא - "הוא התלהב מאוד מעצמו ומאהבת בעלי החיים שלו, המראיין אהב את ההתלהבות של אבא. המצלמה אהבה את השיער הלבן שלו שאותו קיבל כמובן בגלל החיות (...) ועכשיו הוא מרואיין שלוש פעמים בשבוע ומאוד פופולרי ומאושר".

כתיבתו של קניוק גם בספר הזה הנה בלשון אסוציאטיבית,ובעברית נקיה וצחה כמו בכתיבתו למבוגרים . יש הרבה חינניות בשונות המשפחה הזאת שאוהבת בעלי חיים שונים ומשונים ,ובהומור העצמי של הסופר הלועג לבן דמותו, העיתונאי הנרקיסיסט ,
ובבית הזה -שבו הג'וקים מתים בשיבה טובה.”