המודיעין הצבאי הינו מוסד (חדש יחסית) לבירור המציאות בכלים של איסוף והערכה. ספר זה מתמקד בתהליך ההערכה על יסודותיו הלוגיים, המתודולוגיים והפילוסופיים. הדיון מבוסס על האנלוגיה שבין מוסד המודיעין ובין מוסד אחר לבירור המציאות - המדע. ואולם, ההערכה המודיעינית קשה ומורכבת יותר מהחיזוי המדעי משום שהיא עוסקת בחומרים חיים (כלומר, בבני אנוש), שיש להם רצון חופשי, והם מנסים להסתיר את מעשיהם ולהונות את חוקר המודיעין. ההערכה המודיעינית, כמו גם החיזוי המדעי, מבוססת על השערות בלבד, ויש לכך השלכות רבות על אופיה של ההערכה ועל דמות החוקר האידיאלי. חלקו המרכזי של הספר עוסק, לכן, בפילוסופיה המודרנית של המדע ובמסקנות הנובעות ממנה לגבי המחבר וההערכה המודיעיניים. הספר מסתיים בהשלכות של הניתוח שהובא לעיל על אופיו הרצוי של הארגון המודיעיני (חברה פתוחה) ועל האתיקה של המחקר המודיעיני (האם חוקר מעולה יכול להיות אדם רע?). המסקנות מודגמות על ידי ניתוח הכשל ההערכתי של המודיעין הישראלי ערב מלחמת יום הכיפורים. אלוף ד``ר יצחק בן ישראל למד באוניברסיטת תל אביב מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה. במהלך שירותו בחיל האוויר מילא תפקידים במערך המבצעים, המודיעין והפיתוח. בין היתר היה ראש ענף חקר ביצועים בחיל האוויר, ראש מחלקת מחקר במודיעין חיל האוויר וראש מחלקת מחקר ופיתוח בצה``ל ובמשרד הבטחון. כיום הוא ראש המינהל למחקר, פיתוח ותשתית טכנולוגית (מפא``ת) במשרד הבטחון ובמטה הכללי. במהלך השירות קיבל את פרס בטחון ישראל ב1972- על פיתוח מערכת הפצצה בפאנטום ואת פרס חיל האוויר ב1976- על פיתוח מערכת שליטה ובקרה ממוחשבת. בן ישראל פירסם מאמרים רבים בנושאי צבא וביטחון, ספרו דיאלוגים על מדע ומודיעין זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.