הפילוסוף הצרפתי ז´אן-פרנסוא ליוטר (1996-1925) הפך את הפוסטמודרניזם לעניין הבוער של הדיון העכשווי בתרבות ותרם תרומה נכבדה לניסוח הרגישות הפוסטמודרנית בתרבות בכלל ובאמנות בפרט.
בחיבורו רב ההשפעה המצב הפוסטמודרני (1979) מזהה ליוטר את שני ´סיפורי-העל´ של המודרניות: סיפורה של התבונה כתהליך רציונליזציה וסיפורה של החירות כתהליך שחרור. הוא מצביע על אובדן האמונה כסיפורי העל כסימנה המובהק של הפוסטמודרניות ומראה כיצד שינה אובדן זה את ארגון הידע במערב, את אופייה של הסמכות בתחומי הידע והשלטון ודפוסי הלגיטימציה שלה, ואת מעמדה ותפקידה של האמנות. ליוטר איננו חוגג את עידן הפוסטמודרני ואינו מקונן עליו, אלא מתעקש לחפש דרכים כדי להתנגד לניצחון השיח הקפיטליסטי, המשליט עקרונות של יעילות ורווחיות בכל מקום שפינו האמונה בתבונה ובחירות.
לצד המצב הפוסטמודרני מתפרסמים כאן שני פרקים מתוך בצדק (1979), סדרת שיחות בין ליוטר לז´אן-לוק טיבו. ליוטר מפתח בשיחות אלה תורת מוסר פוסטמודרנית ותפיסה מוסרית של התחום הפוליטי, המבוססות על הגדרה של "אי-צדק מוחלט" ועל החובה להתנגד לו.
סדרה בעריכת אריאלה אזולאי ועדי אופיר