“מצאתי את הספר הזה בין הספרים הישנים של אחי הגדול... הסתקרנתי וקראתי, ולא התאכזבתי.

קודם כל, הכותרת מאוד משכה אותי; היא פשוטה, ורימזה לי מין סוד כמוס כזה שעלול להתגלות לי כשאקרא את הספר.
הספר כל כך נוגע ללב, שזה פשוט מקסים. יש בו רגעים שאתם מוצאים את עצמכם מיללים מבכי, מחייכים בעצבות, פורצים בצחוק ומרגישים הזדהות. זה ספר שמחמם את הלב. ספר מנחם.

יש לקחים על טבען של ידידות, אהבה, חשיבות האמונה, כבוד לאחרים, ונושאים קשים עוד יותר שנוגעים לבני נוער כמו אבדן, מוות והתאבדות. זה מעין ספר- חבר כזה שאתה יכול למצוא בין דפיו מקום מפלט, כשאתה נואש או מתוסכל.
הכתיבה מאוד ברורה ומתאימה לקהל היעד (בני נוער), אבל הספר עצמו מתאים גם למבוגרים- בניגוד למסר שהכריכה מוסרת. רוב הסיפורים נכתבו על ארועים שהתרחשו בזמנים ישנים יותר, לפני שנים רבות, כך שגם מבוגרים יכולים להזדהות עם האווירה של הסיפור. הספר מתאר בצורה מדהימה את הכעסים שיש לנו עם אמא, הלחץ החברתי שמשפיע עלינו, החשש שאולי לא נהיה מאושרים, ושאולי לא יהיה לנו חבר.. דברים שאולי ישמעו לנו מטופשים מאוד בבגרותנו. כי בואו נודה בזה; תמיד היה לנו את הרגע הזה כשחושבים, 'אוף, איזה חיים מחורבנים, בא לי למות!' כשרבים עם ההורים על משהו טיפשי. את הרגע שכשמתאהבים במישהו ומרגישים פרפרים בבטן, או אפילו סתם בוכים מתחת לשמיכה. הספר הזה נועד כדי לארח לנו חברה, במיוחד לנו, אלו שעוברים את גיל ההתבגרות, התקופה הקריטית ביותר, להראות שאנחנו לא לבד, שיש גם אחרים. שזה בסדר לשתף אחרים. כל סיפור משקף את זה בצורה שונה. הספר הזה מספר על החיים שלנו. אני אהבתי, מקווה שגם אתם.”